הקומודה*

בננות ובננים יקרות מפז,

כמה טוב לנשום את המחנק של תל אביב – אהההההה!!! לא מחליפה עם זיהום של אף עיר אחרת, כולל אמסטרדם שממנה חזרתי אתמול. תכף שנחתנו על אדמת הקודש אמרנו אמן ונכנסו להיי; אין, אבל אין כמו בבית! אפילו הנהגים הדוחים של הקסטל נראים לי פתאום נחמדים. יורדת להם בחצי מחיר, כולל המע"מ והסימפטיה. אריאדנה הלכה להתאשפז בגהה לכמה ימים, שרק ככה היא מסתגלת לפרוזה המקומית, פביאנה התייצבה אצל הקוק הפרסי שלה בעג'מי, ואני נסעתי להביא את הכלבה מהפנסיון חמישה כוכבים, רק שלא מתה לי מגעגועים.

איזה קבלת פנים עשתה לי. זאבה בלגית או לא. הביאה לי שתי שריטות בפנים והשתינה על הספה בסלון. ככה היא גומלת לי על הטוב-לב שלי. אבל אני מבינה אותה, יש לי המון צער לצער של הבעלי חיים. מילא, לא יזיקו לי עוד שניים-שלושה ימי מנוחה בבית. הקליינטים יחכו עד שהפרצוף גולדה יגליד לי. בינתיים מצחצחת את הנחושות והקריסטלים.

נו, לא הספקתי לשים את הראש על הכרית של השלאפשטונדה, וטראאאחחח – צילצול בדלת. השכן ההונגרי מלמעלה, הניצול"ש**, מחייך לי בחריר של ההצצות: הלו, גברת גולדה, תעזרי לי. הלו… אני בעד שכנוּת טובה ופותחת לאדון את הדלת: מה קרה, מיסייה לאצי? ההוא צריך עזרה עם הקומודה, להוריד אותה לרחוב. אבל עוד לא עבר חודש מהפעם האחרונה, מותק. חשבתי שאתה מוריד אותה פעם בחודש. אבל ההוא בשלו – חרמן פפריקה.

היידה, זרקתי עלי קומבניזון ועלינו למעלה, כמו בכל ראש חודש. שאני עוזרת למסייה לאצי עם הקומודה. הביא אותה מבודפשט בייבוא אישי לפני שלושים שנה, והיום היא מביאה לו סיפוקים, אוהו! כל אחד והנטיות הטבעיות שלו. שככה זה הולך: אני עוזרת לו לרוקן את הקומודה מהסרוויסים והבונבוניירות והקופסאות שימורים שהוא מחזיק לשואה הבאה, מרימה אותה על הגב השבור שלי והיידה – לרחוב. ואדון לאצי מכוון אותי במדרגות: יותר ימינה, גברת גולדה… ועכשיו תיזהרי, יש מדרגה… סבּל כורדי נהייתי לעת זיקנה, אבל לא מתלוננת.

אחר כך אני משאירה את האדון לאצי עם הקומודה ברחוב, לעשות עיניים טרוטות לעוברים והשבים הזכרים. הוא כבר בקושי רואה ופעם חשב שהגברת יפה מהקומת קרקע זה גבר. נו, שהיא מטפחת  לה שפם וזקן של מנופאזה… לאצי'קו עשה לה עיניים וההיא התחילה לצרוח באמצע הרחוב כמו משוגעת. האסטרוגנים עלו לה לראש, מסכנה. אבל היא לא האנטגוניסט באנקדוטה שלי… יאללה, אדון לאצי מעפעף לאיזה גברבר: שתסלח לי, מותק, אולי אתה עושה טובה לעולה חדש? הביא פה קומודה, צריך עזרה עולה אותה קומה שלישית… ככה עד שנופל לו איזה טורקי או רומני, או ערבי. היהודים לא מתנדבים לסחוב קומודות שלוש קומות, למה אמא שלהם לימדה אותם שהם מנכ"לים, עו"דים, מח"טים וכו'. נו, פוצי מוצי ולאצי סוגר איתם על מחיר, כולל מקלחת וארוחת צהריים (המציצה על חשבון הבעלבית, כמובן).

הקיצור: השארתי את אדון לאצי לעשות פרופגנדה לקומודה שלו ועליתי הביתה, לעשות לי מסכת אבוקדו. נו, לא עברו שלוש דקות ואני שומעת צעקות מלמטה: הצילו, הצילו, גברת גולדה! הצילוווו… היידה, רצתי עם המסכת אבוקדו למטה, שהרי אני גולדה גת שוּפרא-ווּמֶן, לא? ככה וככה ואני מוצאת את החצוצרן ההונגרי שוכב על המדרכה ועליו שוכבת הקומודה: מה קרה בובה'לה שלי?

נו, אדון לאצי עשה עיניים לטורקי הלא נכון. שההוא היה בכלל מג"בניק, ועוד רוסי, שלהם יש קומפלקס ידוע בכל מה שקשור להומואים וכאלה. אבל זה כבר לפעם אחרת, בננות, אההה הגזענות של העלייה הרוסית שיהיו לי בריאים, יופְּטפויומט… החטיף להונגרי שלי סטירה, הפיל אותו על המדרכה ודפק עליו את הקומודה. הייתם מאמינות? בושה וחרפה, ככה לא מתנהגים עם ניצול"ש כפול בריבוע – גם יהודי וגם הומו… אוהו, שבאושוויץ היה חוטף אותה פי שתיים! הנאצים זיינו אותו בגלל שהיה יהודי, והיהודים זיינו אותו בגלל שהיה הומו. אלוהים שיישמור! נו, אני הרמתי את הקומודה מעל הגופה של האדון הניצול"ש, לקחתי אותו בידיים והושבתי על הקומודה. מותק, תירגע! ויאללה, הלכתי ועשיתי פרופגנדה לאוד המוצל המתרומם שלי. שלוש-ארבע דקות ומצאתי לו טורקי קטן אמיתי, עובד פה למטה אצל גברת יפה בשיפוצים. פוצי ומוצי, והיידה הכנסנו את אדון לאצי למגירה העליונה והעלינו את הקומודה. נו, טורקי עם ראש טוב מצאתי, יעשה לאדון לאצי מסז' ידני, יחזיר לו על השואה והגבורה ועל הזין שאכל באושוויץ, ואחר כך ירד אצלי ויעשה לי אוברול כללי. שככה אלוהים מחזיר לי על הטוּב-לב שלי – חסידת אומות ההומאוים…

ושנהיה בריאות, בננות ובננים יקרות מפז שלי. שהבריאות זה הדבר הכי חשוב בחיים, כסף וזיונים יבואו אחר-כך, מהאינרציה של ההורומונים.

אז זהו להפעם, מתוקות.

צ'אוּ, גולדי.

* קומודה – ארון מגירות, שידה

**ניצול"ש – ניצול שואה