הצילו את הסיפור הקצר / אסתי ג. חיים

הצילו את הסיפור הקצר 
פורסם לראשונה במוסף הספרות של עיתון 'ידיעות אחרונות'

נדמה כי סוגת הסיפור הקצר הולכת ונעלמת. פה ושם, כמו פרח חד-עונתי, צץ קובץ סיפורים קצרים שנכתב לרוב בידי סופרים חדשים, בדרך לרומן חייהם. לעיתים נדירות יוצא לאור קובץ סיפורים שנכתב בידי סופר ותיק יותר, המזוהה עם סיפורים קצרים או כזה בעל אומץ שהעז לגעת בהם לראשונה. גורלם המסחרי של קבצי סיפורים קצרים נגזר מראש. אמרה לי בעלת חנות ספרים אנינת טעם: אני אישית אוהבת סיפורים קצרים, מבקרים יכולים לאהוב אותם, אבל הם נידונו להצהיב על המדף. ראי, רשימות רבי המכר נקיות מקובץ סיפורים מזה זמן רב.

ומה אם מהנפש בוקעים דווקא סיפורים קצרים? מזה שש שנים אני מלמדת כתיבה סטודנטים במכללה ובסדנאות. המוני סיפורים קצרים נבעו משם, לא מעטים ריגשו וטלטלו את קוראיהם.

עורכים נכבדים מבקשים מסופריהם את ה'רומאן הבא'. קובץ סיפורים לא יתקבל בברכה.

תמיד הייתי תולעת ספרים מדופלמת. הערתי לקרבי כמויות מילים שלא היו מביישות אלכוהוליסט מקצועי. מים הספרים אני זוכרת לא מעט, טובים יותר או פחות, מפעימים או משמימים. אני זוכרת בבהירות את דקירת החץ המדויקת בקרביים כשסיימתי את סיפורו הקצר של צ'כוב 'לישון'. אני זוכרת את הבטן המתהפכת בעקבות סיפוריה הקצרים של אידה פינק ואת ההתפעמות האפלה בעקבות סיפוריו של ריימונד קרבר , את החמלה המעורבת בתסכול בעקבות הסיפור שלו "אולי תרקדו".

כבודו של רומאן ארוך במקומו מונח. אני מקווה שכבודו של הסיפור הקצר ינצל במהרה.

אולי יש להתייחס לסוגה הזאת כאל שמורת טבע שצמחיה מוגנים ואסור להכחידם. בעידן בו רק לריווחי יש זכות קיום, בין אם הוא מוצר, יצירה או אדם, מעוררת פחד התהייה מה יקרה ללא שאר הרוח שמביא עמו הסיפור הקצר דווקא, שהוא מעין בן-דוד רחוק של השירה ואחיו הצעיר של הרומאן.

 כל הזכויות שמורות למחברת