אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
שעת נפש אחת נספרת,
טיק טק.
נעים שטיח
מקיר ועד קיר
מזמין המרחב של הלב
ליסב ולשבת
בתוך חדריו.
ובחדר הזה חם ורחב.
על השולחן,
כפית הכאב מכסיפה,
כוס זכוכית דקה שקופה,
חושפת תחתית.
עוגית המזל ריקה
בצלוחית.
מפת תחרה פרומה,
מחזקת
יד גרומה ונרעדת
תדיר.
אל הפה מתקרב
סכין מנתחים,
מבתק תחושה מתחושה.
אנושה.
שעת
נפשושאט,
שאט נפש
בשעת התה
האפלה של הלב .
(נכתב ב 2004 ופורסם בשין1)
רונית, שיר קשה. סכין מנתחים מבתק תחושות ב..פה?
אחרי הלילה של הנפש בדרך כלל הכפית בוחשת קצת סוכר (אני קצת בענייני כפית עכשיו)
קשה וקל באותה מידה, לא ?
הסכין מתקרבת אל הפה, כמו באכילה,
שעת תה הרי ….
רונית, שעת הנפש מזמינה לחום החדר, והנכנס פוגש את הזכוכית ולהב הסכין. הראית יפה ובאופן חריף את הצד האפל של והבהיר הלבנה.
אוההה, תודה משה.
רונית, יש כאן כמה מקומות יפים ורגישים. סכין המנתחים הוא הופעתו של השד הגדול וההכרחי של שירה טובה שלורקה כינה דואנדה.