מחפש/ת עבודה חביב/ה.
קודם כל, מברוק על פיטוריך או התפטרותך מהעבודה הזוועתית שעבדת בה (ונא לא להתווכח).
דבר ראשון ומאד חשוב הוא, בשום פנים ואופן לא להתבאס.
אז פיטרו אותך, ביג דיל, אפשר לחשוב שבאמת נהנית ושמת כל יהבך במשרה הבינונית
ההיא במשרד האפור וחסר החן ההוא.
אפשר גם לחשוב שבאמת רצית להמשיך לעבוד שם.
זה לא שעבדת כצלם בנשיונל ג"אוגרפיק וצילמת טיגריסים בערבות אפריקה,
זה לא שזכית לתצפת חתיכים ונהנית מזיו שכלם של אנשי אשכולות מחונני אישים,
זה לא שעסקת ביצירה ובהתפתחות עצמית תוך הנאה אגב עשיית כסף.
בסך הכל, התענית מכל רגע ובדרך דפקו עליך קופה, בוא נודה שההנאות היחידות שהיו לך
נבעו מהפסקות הקפה ומרגעי הבטלה או שעות הבטלה הספורות מידי שהקצבת לעצמך מידי
יום, שבזמן היותך עובד מן המניין הספקת מרוב שעמום כבר להכיר את כל אתרי ההיכרויות
בעברית ובאנגלית, ששכללת את הצד היצירתי בך עד כדי כך שהפכת למשורר, סופר, זמר,
רקדן, ומורה למלאכת יד, הכל בבת אחת, ושייחלת, בתחילה בסתר ואחר כך גם קצת יותר
בגלוי, פשוט ייחלת ליום שבו סופסוף תפוטר.
היום קצת מיאן לבוא, ומה שלא עשית, נחשבת עדיין אחד העובדים הטובים ביותר או המוכשרים ביותר,
והכל משעתיים עבודה שהיית מואיל לבצע ביום תוך יללות וקיטורים בלתי פוסקים ומבטים
עויינים במיוחד ומאשימים כלפי כל בוס חולף, מה שכמובן הגביר עוד יותר את התחושה של
כולם שאתה עובד מצטיין, ושאתה מלין בצדק על רעות חולות בסביבת העבודה, כאלה שיש למגרן.
עכשיו אתה סופסוף חופשי לנפשך.
הסביבה מעצם טבעה עויינת ביותר למצב כזה, והחברה ככלל מאד לא מעודדת אותו.
אם אתה מובטל, רומזים לך, לפחות שתהיה בדכאון מזה.
חברה יצרנית שהמהות היחידה של כל פרט בה היא יחידות ההספק שהוא מנפיק לשעה,
לא תרשה התהוללות של כמה נמושות, ובעיקר לא תרשה להם להשפיע על כל השאר,
בשמחה המטומטמת והמדבקת שלהם.
לאחר שמיצית לפי הבנתך את החופש שלך (שלב שיכול לקחת משהו בין שבוע לבין 5 שנים אם
יש לך חסכונות רציניים או שאתה פשוט גר בירושלים או בנגב על איזה ג"בל),
אבל רק לאחר שמיצית אותו, תבקש באופן טבעי לתור אחר עבודה חדשה.
כמחפש עבודה טרי, אתה עלול להיתפש כטרף קל, ובמיוחד כאחד שלא עבד כברת זמן,
וצפוי שהחברה בכל זאת הצליחה להשפיע עליו ועל כן, קומתו שפופה ובטחונו המקצועי
באסלה.
מה גם, ששוק התעסוקה אף הוא, עבר שינויים רבים מאד מאז הדור של הורינו,
וכך גם אנשי הגיוס, אותם כרישים משומנים, עברו לדבר בשפה שלא תמיד כולנו מבינים.
על כן, ניסחתי כאן מילון שיפענח את דבריהם של אנשי הגיוס, ושיבהיר לך מה מצבך
על פי משפטיהם :
|
מה הוא אומר
|
מה מתכוון
|
|
נחזור אליך בעוד כמה ימים
|
בחיים לא נחזור אליך, ואם תתקשר, נקרא למשטרה
|
|
מדובר בפרויקט מרתק בחזית הטכנולוגיה
|
זהו הפרויקט המשעמם ביותר במס הכנסה, עובד עם כלים
משנות ה 70", ואף מועמד שפוי לא מעוניין בו.
|
|
תהליך הקבלה יכלול מספר שלבים
|
תתכונן ל 5 ריאיונות, בדיקת פוליגרף, יום גיבוש מפרך בפילת, הוצאת תעודת יושר, תחקיר בטחוני מקיף והיעלמויות מוזרות של כמה קרובי משפחה.
|
|
הריאיון יתחיל בשעה 10:00 בדיוק
|
הריאיון יתחיל בשעה 12:20 בדיוק, המראיין לא יתנצל על האיחור ואחרי 5 דקות יענה לשיחת טלפון ממנה לעולם לא ישוב לריאיון יותר.
|
|
תודה שבאת
|
אני לא מאמין שבאת בטמטומך עד רעננה ועוד באוטובוסים בשביל משרה שיש עליה עוד 5556 קופצים .
|
|
החלטנו להתקדם עם מועמד אחר אבל בהחלט נשמור את קורות החיים שלך אצלנו למקרה שתהיינה משרות עתידיות שתהלומנה את כישוריך
|
אין לנו שום מועמד אחר, בטח לא אחד שיתקבל, אבל אנחנו נהנים להמשיך לחפש, ונמשיך לראיין, את כולם אגב, רק לא אותך עוד פעם.
|
|
מה ציפיות השכר שלך ?
|
כל מה שתגידי, נגיד חצי, לכן את אומרת ראשונה ולא אנחנו
|
|
בוגרי אוניברסיטה, אפשר ללא ניסיון. נכונות לעבודה מאומצת
|
נוציא לכם ת"נשמה, גאונים נרדים שלנו, ונשלם לכם כמו לבחור לפני צבא שמוכר ארטיקים בקיוסק.
|
|
החברה שלנו היא סטרטאפ מבטיח מחזית הטכנולוגיה שעומד לכבוש את הבורסה
|
אנחנו חולמים להקים חברה קיקיונית בשם "דוד וחצי", אני והחברה שלי כאן, דוד יוסי ושמיל, וגם רוצים למסור ד"ש
|
|
התנאים הם שכר בסיס פלוס אופציות
|
תרוויח כמו קיוסקאי במקרה שנשלם בכלל, פלוס אופציה שנתפרק לפני מועד התשלום בתחילת החודש ואז אנחנו פטורים, ואתה מפוטר.
|
|
שלום (מופתע), תרצי להכין לך שתייה במטבחנו המודולרי ?
|
שיט, עוד לא הספקתי להשתין וזותי באה בזמן, מה אנחנו בגרמניה ? חרא מועמדת נראה לי
|
|
השירותים מימין, אם תצטרכי
|
כבר חזרת? יש לי גם טלפון לעשות לאשתי
|
|
חכי, אני אזמין לנו קרואסונים
|
אני לא מבין למה חזרת שוב, עוד לא אכלתי צהריים וזותי נתקעת לי פה עם הריאיון- שמיאיון שלה. מה אני סוס עבודה ??
|
בהצלחה, מחפש יקר, וזכור:
הריאיון הוא שלך ובשבילך, התענג עליו !!
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….. (יכולתי עוד).
תודההההההההה יעלה.
לדעתי רק מהכתבה את יכולה לעשות מיליונים.
להתראות טובה
רונית! אס.או. אס! הגדילי את האותיות, למה עבודה יש לי אבל עיניים כמעט לא (ואגב, יש קשר סיבתי בין השניים!)
למה למה את עוד לא מפרסמת במקום שמשלם בשביל הברקה כזו
לאלוהים פתרונים
את חייבת לשלוח לYNET !!!!
זה כל כך נכון!!!איך צחקתי.
הרשי לי להוסיף את שאלת המילניום:
"מה לדעתך התכונות שלך שיקשו עליך בעבודה?"
שזה בעברית:
בוא נראה את פלצנית הזו. נראית מה זה סוציומאטית. ובכלל – אני מת על השאלה הזו. מת לראות אותם בולעים רוק וזזים בכיסא. יאללה יאלללה.
לקחת נושא עגמומי ועצבובי וכתבת אותו בהומור דק.
ועוד משהו, גם אני חושבת שאת צריכה לפרסם את הטור הזה בYNET/מעריב
איך מפרסמים אצלם ?
שלחתי מזמן והם לא עונים…
כמו שאמרו אפשר לעשות כסף מהכתבה.
נחמד ביותר.
תגידלי את הפונט.
מצחיק ועצוב למי שנמצא בברוך הזה!
הנה, הגדלתי את הפונט לרווחתכם.
תודה לכולכם על התגובות, זה נורא כייף.
ובקשר ללכתוב בעיתון: ניסיתי, לא יצא.
מי שימצא לי כזה, מקבל אחוזים ואת ברכתי ששווה המון היום בשוק.
תארי לעצמך שתקבלי טור ותצטרכי לכתוב כל שבוע רצנזיה-מילה שכזו ל"ידעת אם מתאימה- תרצי?
ועכשיו לפי שיטת "הסוד" תזמני את זה .
אני רוצה טורררררררררררררררררר
גודדאמיט
Push
כשיבוא, יבוא,
לא אוהבת לרדוף..
אבל אני מנסה כל כמה זמן.
יש הבדל בין לרדוף ללדחוף ולא את האחרים, אבל מי אני שאתן עצות בשלט רחוק. זה יגיע זה כבר בדרך . כולי אמונה.
נהדר המדריכים שאת כותבת תוך כדי התבוננות בחיים. נזכרתי עכשיו במדריך לפקח.
מה יש עוד לעשות ?
שולחת לעיתונים, ואין תשובה.
יש עוד שיטה שלא שמעתי עליה ?
מה שכן, מעניינת אותי ההצעה שנתן לי איציק בזמנו, של לפנות לעורך ולהוציא ספר של כל המאמרים האלה.
🙂
רונית
אני צחקתי הרבה, כי כמו שקודמיי אמרו מנושא עצוב הפכת אותו לכזה מצחיק.
כל הכבוד לך יקירתי. שחקת אותה הפעם ובגדול.
רונית – אין עלייך!
בלוגרית משובחת שכמותך! טוב שיש מישהו שיודע להוציא אויר מבלון הרצינות של החיים! המשיכי כך!
תודה, יעל, תודה סילביה.
🙂