קיבלתי את המייל הזה מידידה שלי שגרה עם משפחתה בשכונה שלי. ביקשתי את רשותה לפרסם והנה זה. לא נגעתי. מילים מהלב. הכל אמת ואני ואשתי הם אלה שבעלי הבית העלו להם את שכר הדירה על החורבה בה אנו גרים ב1700 ש"ח – לבסוף, לאחר משא ומתן. הנה תקראו: 01/08/11 מכתב פתוח לראשי המדינה ולמתנגדי המחאה שמי דורית כהן , ...

מי אמר שאנחנו במזרח וליבנו בפאתי מערב? הנה, לא רק פלאפל וחומוס למדנו מהערבים. למדנו מהם גם מהי דמוקרטיה. למדנו למחות. באו צעירים ישראלים שחברים ברשתות חברתיות ולמדו מה שלמדו ממש דקות היסטוריות ספורות לפניהם מאות אלפי ואולי בעצם מיליוני צעירים ערבים בעולם – הם למדו שאפשר להתאגד ולדבר דמוקרטיה באגורה. ואני מתכוון לאגורה בהוראת השוק שלה – מיוונית. הנה ...

ככל שאני מתבונן בחברה בה אנחנו חיים וככל שאני ממשיך לנתח את האופן בו אנשים עולים ויורדים כאן מגדולתם, (ראו ערך: מי_הרג_את_דודו_טופז?_ ) כך אני מבין שכל ענין הבחירות הוא פאסאדה. אנחנו כאילו מצביעים עבור המפלגה או המנהיגים בהם או להם אנו מאמינים, אבל מי שבסופו של דבר שולט על חיינו ועל מה שמתקיים בהם היא התקשורת. התקשורת הפסיקה לכתוב על המציאות היא ...

  בפתח הדברים אני חייב להודות: אף פעם לא צפיתי בתוכנית של דודו טופז ז"ל מההתחלה ועד הסוף. אף פעם לא צפיתי בתוכנית של דודו טופז ז"ל למשך יותר מעשר דקות. בכל חיי לא צפיתי ביותר משעתיים כוללות של דודו טופז ז"ל. בואו נאמר שהוא לא היה כוס התה שלי. מאחר שמדובר בכבוד המת אשתדל לא להיכנס לביקורת על הסוגה ...

  התחושה המתוקה מהורהרת הזו כשאתה מסיים לקרוא ספר וכל חווית הקיום שלך נעה ונדה מזו שהסופר טווה לזו שלך: הבגדים לקפל מהכביסה, הבקבוקים של אימרי לשטוף ולהכין לערב, הארגזים שעוד נותרו לפריקה, הגדר החיה שיש לגזום, לפני שהמדרכה בצד שלך תנוטרל לחלוטין, המטלות לקראת שנת הלימודים הבאה, העבודה עם המקדחה ברחבי הבית. אינסוף של פרטי יומיום שנעמדים להם בשורה ...

  נשבר לי מהתשדיר הזה על המים ופרצופם החרב של אמני ישראל ועוד שחקן כדורסל (?) אחד. מי שלא צופה בטלויזיה שייכנס ויראה: http://www.water.gov.il/water/rsrc/promo/index.html זה לא שאני חושב שצריך לבזבז מים כאילו אין מחר, אבל דחילק, אני לא אחראי על המחדל הזה. קודם כל יושבת ממשלה של פרוטקציונרים, מושחתים, במקרה הטוב אחד כן אחד לא, שדואגים במקרה הטוב רק לאנשי ...

  האח הגדול VIP הסתיים היום. מלכתחילה לא הבנתי מי הם אותם ידוענים שהייתי אמור לזהות. חלקם בתפקיד עציצים וחלקן בתפקיד ציצים וחלקם בתפקיד ראש שפיץ. חלקן גם עציצים וגם ציצים. ואחד מיזנתרופ, שהיה מענין להתבונן בו רק משום שנפלא להתבונן בנרקיסוס מתבונן בעצמו ורואה את הביצה. היו שם עוד כמה שעדיין לא הצלחתי לזכור את שמם, כאלה שהאנונימיות שלהם ...

  קשה לי לכתוב את הבלוג הזה ואני מקווה בכל לב שאיש מבני משפחתו של גלעד אינו בין הקוראים. אני גם מבקש שלא תשפטו אותי בתור רע לב ואכזרי. אני לא כותב את הדברים מתוך רוע או קור, אלא מתוך ניסיון לעלות מהמקום הזה של הכאב ולהתבונן נכוחה, במה שאני מגדיר כמציאות. אני מתנצל ומבקש סליחה מראש מכל הנפגעים.   ...

  בצק המוח שלי נהיה, בצק. כל הזמן עייף. האינטליגנציה שלי הולכת ופוחתת ויכולת הביטוי שלי נרקבת ובואשת.  אני, שלא הכרתי את השעה 7:00 בבוקר ובקושי את 8:00 ומעולם לא הלכתי לישון לפני 1:30 2:00 לפנות בוקר, אני פשוט נגמר בעשר, מתפרק לפרודות האי קיו שלי בסביבות אחת עשרה ובשתים עשרה בלילה לא מצליח לעשות חשבון פשוט כמו נאמר 5+7=?  ...

    כבר דיברתי כאן בפוסט חשבון_נפש_או_יום_הכיפורים_שלי על החג, אבל עכשיו מכיוון אחר. זמן חשבון נפש, מה? אז מה היה לנו כאן?   בטלויזיה סרטים על המלחמה ההיא – השריטה שלנו, הקולקטיבית – מלחמת יום הכיפורים.  השריטה שלי, מלחמת לבנון הראשונה, נותרה בי כמו רסיס. מסרבת להיעלם, להיאלם. כשהייתי בלבנון, חטפתי רסיס קטן, לא חשוב. אולי אפילו באימון של כוחותינו. ורסיס, שלא כמו ...