בננות - בלוגים / / בצק, המוח שלי נהיה בצק
הבלוג של מיכה שמחון
  • מיכה שמחון

    רחוב השומר 15 חיפה   אחוזה, חיפה נוה שאנן, חיפה בי"ס בארי בי"ס עירוני ג' השומר הצעיר נוער הליכוד נח"ל מלחמת לבנון מר"צ גשור אירופה אוסטרליה ניו זילנד תאילנד  יפן ישראל ירושלים אוניברסיטה אגי הרבה הונגריה תעודת הוראה גימנסיה רחביה מ.א. סוציולוגיה ואנתרופולוגיה יוליה קצת רוסיה בי"ס לצילום מוסררה הודו פלורנטין, תל אביב בי"ס לצילום מוסררה בי"ס גבעת גונן בקטמונים ירושלים סיגלית יד אליהו מכללת ספיר בי"ס לצילום גיאוגרפי  תלמה ילין ובאמצע התחתנתי התגרשתי התחתנתי לתמיד ועכשיו אבא טרי לאימרי מלמד באוניברסיטה העברית תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה מלמד במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו אבא טרי לעלמא

בצק, המוח שלי נהיה בצק

 

בצק המוח שלי נהיה, בצק.
כל הזמן עייף. האינטליגנציה שלי הולכת ופוחתת ויכולת הביטוי שלי נרקבת ובואשת. 
אני, שלא הכרתי את השעה 7:00 בבוקר ובקושי את 8:00 ומעולם לא הלכתי לישון לפני 1:30 2:00 לפנות בוקר, אני פשוט נגמר בעשר, מתפרק לפרודות האי קיו שלי בסביבות אחת עשרה ובשתים עשרה בלילה לא מצליח לעשות חשבון פשוט כמו נאמר 5+7=? 
אין פלא שחיילים נהיים טפשים מספיק כדי למלא אחר פקודות בלתי חוקיות בעליל. הם פשוט מתים מעייפות וכוח ההתנגדות שלהם קטן.
זהו, אימרי הפך את סיגלית ואותי לאנשים שניתן למצוא אותם במיטה בסביבות עשר וחצי בלילה. סיגלית ישנה כבר מתשע היום. אנחנו מסתובבים כמו שני זומבים וכל זאת בגלל שהחלטנו ברגע נמהר וחסר בינה לחלוטין לגמול את אימרי מהאכלת לילה. בתמורה יש לנו ילד שבוכה חצי שעה עד שעה כל לילה ורוצה ציצי. אימרי, אגב, מחר בן תשעה חודשים והוא מתוק אמיתי, אבל מזמן לא ישנתי חמש שעות רצוף…
טוב, די עם הקיטורים. רציתי לצייר תמונה משפחתית.
הערב למשל, על שולחן ארוחת הערב, הקשתי עם הצ"ופסטיקס על כוס היין והיה צליל קריסטלי כזה מה שגרם לי לפצוח בסדנת תיפוף לבני הקט, שמאד התלהב מזה, אז אחרי סשין קצר על הכוסות שמסביב עברנו שלושתנו לתופים של ממש. אימרי על התלת – תוף שלו, אני על הדף (תוף שטוח שאופייני למוסיקה הערבית, התורכית והפרסית) וסיגלית על הדרבוקה. דיאלוג מוסיקאלי. אימרי ממש ענה לנו וכל אחד בתורו הקיש. נדמה לי שהוא אפילו הבין כשאמרנו לו: עוד. 
אתם בטח משתוקקים לדעת מה הוא יודע לעשות כבר. (גם אם אתם לא משתוקקים אני אספר)  הוא כמעט יושב, אבל עדיין לא לגמרי. מצד שני הוא זוחל נמרצות על כל ארבעותיו וגומא מרחקים בביתנו הקט, הוא אוהב לבדוק את יכולת האחיזה שלו על כל מיני דברים, למשל, היום הוא משך את המפה עם הצלחת החד פעמית של האוכל הסיני ושפך את תוכנה על ריפוד הכסא שליד. היה כיף. הוא מרבה לדבר בשפה שרק הוא מבין וקצת לפעמים גם אנחנו. הוא לא התקדם הרבה מאז המם אותנו עם ה: "אבא ואמא" שלו, אני מנסה ללמד אותו להגיד פוש (כלבתנו הזקנה) ואימרי. ונראה לי שפוש זה הרבה יותר קל. אבל הוא ממאן לומר מה מהן.
הוא מאד אוהב עצים ועלים וציפורים. אין דבר שמרגיע אותו יותר.
אנחנו נהנים להתבונן בו ולראות אותו גדל. אנחנו מבינים לגמרי איך הורים לילדים קטני ותינוקות הופכים להיות עם חיוך מטופש ויכולת פיתוח שיחה אינסופית בעניני ינוקות. גידול תינוקות זה פשוט ערוץ נשיונל גיאוגרפיק בבית. הערוץ שירדד אותך כמו בצק. 
מה יש לי מבצק היום? אה כן, החלטתי להילחם בעייפות ולחזור למנהגי ולעשות לנו לחם למחר. אז אני באמת תיכף הולך לשים קמח במכונת לחם שתעשה בצק.
לילה טוב.
טוב בעצם הרבה לא נשאר לי. הוא יתעורר בסביבות חצות ואח"כ שוב בארבע ובשבע וחצי אני כבר קם ליום נוסף של הוראה בעינים עצומות…

ושלא תגידו שאני מיזנטרופ, הנה תמונה של אימרי, הידוע בכינויו: פוץ (בשורוק) והיא ישנה. עוד מהטיול לארה"ב, כלומר לפני חודשים וחצי. תתפלאו אבל אבדה לנו מצלמה עם תמונות עדכניות ואין לי באופן זמין משהו יותר מעודכן. בפוסט הבא.

 

20 תגובות

  1. מירי פליישר

    אבישי שלי אמר פעם
    שאלוהים עשה אותם מתוקים כדי שלא נחנוק אותם ושלכם הכי מכולם…
    ילד נפלא הורים בצק

    • עוד לא התחשק לי לחנוק אותו בינתיים, אבל אני בהחלט מפנטז על שוחד תמורת שעות שינה… ואין ספק שהוא מתוק ואנחנו מתים עליו.

  2. כמה מתוק הילד עם העיניים החכמות, וזה עובר מהר תנצור כל רגע של מבט על עלים וצפורים ועל אבא, ככה מלמטה בהערצה,

  3. תוותרו לו עם היניקת לילה ותלכו לישון קצת. הקטנה שלי – עוד שבועיים בת עשרים ושבע – התעקשה על היניקות לילה עד שנה וחצי, הייתי הרבה זמן זומבית, אבל במבט לאחור, יצא טוב.

    תמיד תחשבו עשרים שנה קדימה, זה עוזר.

    והילד מקסים.

  4. מיכה וסיגלית היקרים,

    אימרי מקסים – גם בתמונה וגם במציאות.

    והם באמת גדלים ונותנים לך לישון (זה לוקח זמן אבל זה קורה).

    וממרומי שש עשרה שנה של גידול ילשים הם שווים את זה חבל על הזמן. זה הזדמנות מיוחדת ללות אותם בדרך ולגדול גם אתה תוך כדי.

    אוהבת אתכם, עייפים או לא.
    מזל

  5. מתוק ובצקי.חבל על המצלמה שאבדה.
    בצקיות המוח המתוארת מוכרת לכולנו! ואו הרצון לישון הופך אותנו לשיכורים ממש. בצד האפל של הצורך והרצון לישון נמצא הסיפור הידוע של צ"כוב שאני כל כך מזדהה איתו, ומזכיר לי ימי התינוקות בביתי.עשיתי לסיפור הזה מין ספר אומן, או object book איך שתרצה לקרא לזה.
    התמונה המשפחתית המצטיירת יפהפיה, תהנו מכל רגע הוא אכן כמו ריח של לחם טרי.
    אבל לחם לשים בידיים! מה פתאום מכונה?!
    ולגבי השינה ועוד כלאה שטויות, עד כתה א" זה עובר.החזיקו מעמד!

    • כבר עשיתי אי אילו לחמים בעברי משלב הלישה בידים. נחמד אבל מתיש וסיזיפי. כמו שאני בחדווה מוותר על כביסה ביד אני מוותר גם על זה. במהלך השבוע, מאחר שבד"כ אוכלים כאן רק לחם תוצרת בית, זה לחם מכונה מההתחלה ועד הסוף והוא יוצא נפלא אף כי גוצי. בשבת – חלה שנלושה במכונה ונקלעת ביד. אם הייתי מתעקש ללוש ביד הייתי עובר ללחם ארז…

  6. מזדההההההההה! (פיהוק)

  7. אין כמו גידול ילד קטן, הכול מתגמד.
    חמוד להפליא.

  8. מקסים !

  9. חמודון. רק אושר שיהיה.

  10. לא נורא, המוח מעולם לא היה החלק החזק שלך… ותראה איך מתוק יצא הילד! נשיקות לסיגלית ולגמדי, דוד רובי

  11. נכתב טרומפלדורית
    טוב לקבל דוח מפורט על התפתחות הנכד.
    חשבתי עליכם הערב, היתה ב BBC תוכנית על גמילת תינוק מיניקת לילה, עם תהליך מתסכל קצת אבל עם תוצאות מצויינות. הלואי עליכם. שמרו על עצמכם!!
    סבא

  12. מיכה יקר וסיגלית יקירה
    איזה מותק וכבר בן שנה,לא נעים להודות
    אבל ציור הסוס נדנדה שהתחלתי לצייר למסיבת יום הולדתו של אימרי הראשונה עדיין לא הסתיים,איכשהו יילדיי בשלבים מתקדמים של התבגרות וזה מקום בלתי ניסבל בעליל. הלפנות בוקר האחרון כשהתעוררתי לוודא שמכוסים היטב המתבגרים חשבתי לעצמי בעניין המח הבצקי איך ניטלת מהורה מרגע שהופך לכזה פוריות ,יצירתיות, או סוג של חירות פרטית אוטונומית. אינני מצטערת על הולדתם של המתוקים, חלילה, אבל ללא ספק האנרגיה והדאגה לאושרם בריאותם הנפשית והפיזית כמעט מקוממת.
    אתם תהנו לכם ביחד עם אימרי המתוק.מתוק להפליא, ועל שכאלה אני אומרת בדיוק כמו שצריך.מזל טוב ונשיקות מזל

    • הי מזל
      בקשר לבצק. כן, זה עצוב אבל עייפות הפכה לחלק בלתי נפרד מהמצב הקיומי שלנו.
      אנחנו נשמח לראות את זיו פניכם עם סוס הנדנדה או בלעדיו אם לא תסתיים הכנתו, במהרה בימינו… מתי אתם יורדים מההר?
      ד"ש לבני

      • יש לך איזה דבר עקרוני ומעניין לאמרו על גידול תינוקך או על אפיית לחם?
        לא שאני נגד כתיבת חוויות ביומן אישי.
        אבל כאן,בבלוגיה,איזה ערך יש לדבר?
        אם אינני טועה זו בלוגייה של סופרים
        לא? גידול תנוקות,עם כל הקסם והקושי שבעניין מתים אולי לבלוגייה אחרת,של הורים צעירים מתפעלים ורישים.אין לדאוג,עוד כמה חודשים יבלע המעון את התינוק לשתים עשרה שעות ואז תמצא נושאים זוטים אחרים,הכל כנהוג

        • מתפעלים ורגישים

        • שלום לקורא שחתם על דבריו בשמי. מילא עילום השם, אבל אל תתחזה…
          הבלוגיה לא הוגדרה מעולם כבלוגית סופרים. אני לא סופר, למרות שאני כותב, ואם תדפדף בבלוג שלי תמצא ואולי תמצאי, גם סיפורים שכתבתי וגם דברים והגיגים שכתבתי על לידתו ועל גידולו ועל בריאתו של אימרי המתוק שלי.
          אני מתייחס לבלוג שלי כאל הזמנה לסלון ביתי. מה שמתרחש בו עכשיו זה חגיגות יום ההולדת. תרצה תבוא/י, לא – לא.
          כשאקיים תערוכת צילומים, שהרי צלם אני, אזמינך לבקר בתערוכה.
          לא כל פוסט שלי הוא הגיגני, או אומנותי. חלקם אישיים ומקוטלגים כ-מיומנו של אב.
          אתה יכול להיכנס רק לאלה שמקוטלגים כ: צילום, או פרוזה, או כתיבה אישית ודעות . תהיה קורא בררני. אני אכתוב – את/ה תברור/תבררי. ואם אשה את, אל תחתמי בשם של גבר, שהוא אני.
          מוזמן בכל יום אלי לסלון.

          • צ'ל,למיכה,לא חתמתי בשמך,פניתי אליך,וחל שיבוש.אכן צדקת ממני,זוהי אינה בלוגייה של סופרים,כי אוי לה לספרות אם הייתה זו בלוגייה של סופרים
            לפחות על פי רוב הדברים המתפרסמים בה,ושחתומים עליה סופרים.אם כן,צלם אתה,ובצלום איני מבין רבות,ולפיכך התפרצתי למקום שאינו ברשותי.מכל מקום,התינוק חמוד,ואני תקווה שלא יועבר במהרה למעון,אלא יוותר עם הוריו.שאחרת,למה ללדת תינוק אם התשוקה היחידה היא פרידה ממנו? ואם כבר עכשיו הפך מוחך בצק,מה יהיה בעתיד? רוב ההורים אופים את התינוק (במעונות וגנים,בתי ספר וכו,)במקום את המוח של עצמם.וכל זה הפלגות כלליות.אין כאן דבר המכוון נגדך,תודה

          • אין צורך להתנצל. זה בסדר.
            אימרי נמצא בפעוטון מהבוקר עד אחר הצהריים ונהנה מאד מהחברים שיש לו שם. הוא לומד מהגדולים דברים וכל פעם מגיע הביתה עם ידע חדש. הוא נראה מאד מאושר שם ותמיד שמח להיכנס בשערי הגן.
            אנחנו מבלים איתו את כל השעות משלוש וחצי ועד שהוא ישן. בכלל נראה לי שהוא מקבל המון זמן הורים ולשם שינוי, וזה כן קשור לבלוגיה הזו, הוא מקבל זמן משני ההורים. אני שותף פעיל מאד בגידולו ונהנה מכל רגע וכמובן לקחתי חופשת לידה והתאמתי את שעות העבודה שלי כדי שאוכל לבלות איתו לפחות 4 שעות ביום. כל יום. (יש על זה פוסטים בבלוג שלי – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=4380
            למרות שאינך מבין בצילום – לדבריך – תיכנס תראה, מה תפסיד? http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=97
            מוזמן בכל עת.
            מיכה

© כל הזכויות שמורות למיכה שמחון