הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
קשה לי לכתוב את הבלוג הזה ואני מקווה בכל לב שאיש מבני משפחתו של גלעד אינו בין הקוראים. אני גם מבקש שלא תשפטו אותי בתור רע לב ואכזרי. אני לא כותב את הדברים מתוך רוע או קור, אלא מתוך ניסיון לעלות מהמקום הזה של הכאב ולהתבונן נכוחה, במה שאני מגדיר כמציאות.
אני מתנצל ומבקש סליחה מראש מכל הנפגעים.
איני מוצא היגיון במחיר שישראל מוכנה לשלם עבור גלעד שליט. אני חושב שהעסקה כולה מונעת ע"י ערכים גבריים שלפיהם לא מפקירים לוחם בשדה הקרב ולא מתוך רציונאליות.
אני רוצה להדגיש שאת דברי אני אומר מתוך היותי עד לפני חמש שנים לוחם חי"ר וחובש קרבי במשך כל השירות הסדיר שלי ובשירות מילואים פעיל. את הודעת השחרור שלי קיבלתי מיד לאחר שירות מילואים אחרון בגזרת ג'נין בגיל 40 בתום חובת המילואים שלי. (חיילי חי"ר משתחררים קודם). ערכי הצבא ואתוס הלוחמים הקרביים נהירים לי על בורים. הם חלק ממה שהחדירו בי במהלך השירות הצבאי. ועדיין, מעולם לא הסכמתי להם. הם נראו לי לא רציונאליים ורווי סתירות.
גם אם גלעד שליט חי, מה שלדאבוני אני חושב שהוא תפישה שגויה, המחיר שבהחזרתו יעלה לנו לפחות בעוד כעשרה הרוגים נוספים בפעולות טרור עתידיות ואינסוף פצועים. (להערכתי המחיר יהיה קרוב יותר למאה הרוגים, לפי כובד האסירים שישראל היתה מוכנה לשחרר, לפי הפרסומים בעיתון).
בפעולה הצה"לית הממוצעת יהיו לפחות הרוג אחד ו2-3 פצועים. מה ההיגיון, אם כן, בהחזרה של מאות מתכנני פיגועים המוניים ומבצעיהם לתוך הזירה רווית הדם שבין חמאס וישראל, אם כל מה שמקבלים תמורתה הוא חייל ישראלי אחד, שהסיכוי שהוא חי הוא אפסי, אם בכלל.
ובעצם למה אני מניח שגלעד שליט אינו בין החיים? עד היום, אף שבוי ישראלי שהוחזר משביו מארגוני הטרור השונים, לא חזר חי, מלבד אלחנן טננבאום. כנראה שהיחס לסוחרי סמים שונה מהיחס לחיילים. יש יותר כבוד לסוחרים. גם יש סיכוי למסחר בעתיד. חוקי השוק וערכיו…
ארגוני הטרור הבינו מזמן, שכן הערבים אינם טפשים כמו שניסו לחנך אותי בשנות השבעים, אלא פיקחים וממולחים, שמחירו של שבוי ישראלי מת ושבוי ישראלי חי הוא אותו מחיר, מה עוד שישראל לא תדע עד רגע המסירה, אם השבוי מת או חי. אזי למה להחזיק שבוי בחיים אם אפשר להחזיק אותו במקרר? זה הרבה יותר זול וקל ולא מצריך שמירה צמודה. אני מצטער על הציניות. היא לא שלי – היא של ארגוני הטרור. ישראל היא זו שהרגילה אותם לכך שהיא תשלם כל מחיר. אני חושב שישראל הוכיחה בזה סופית שהיא לא שייכת למרחב הזה, אלא לאירופה. במזרח התיכון לא מסכימים על המחיר מראש – מתמקחים. (סצינת המיקוח בשוק מתוך הסרט: "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון עולה שוב ושוב לנגד עיני).
ישראל צריכה לקבוע מחדש את עמדותיה כלפי החזרת שבויים ולומר לחייליה ולאימותיהם ואבותיהם: אנחנו לא מתחייבים להחזיר שבויים בכל מחיר! אני חושב שישראל צריכה להוריד את תג המחיר באופן ניכר. לא ייתכן שמחבל (או לוחם חרות – לשיטתם של חברי השמאלנים, ובדיון אחר גם שלי) שגרם להריגתם של עשרות ישראלים ונתפס במאמץ רב ואולי תוך הריגתם של מספר חיילים, ישוחרר כך יחד עם רבים כמוהו תמורת חייל אחד שבוי – חי או מת.
אני מודע לכאב המשפחה ומסכים בכל לב עם מאבקה. חובתם של הורים להילחם להשבת בנם מהשבי. הורים אינם ראשי ממשלות ולא להם נמסרה הזכות והחובה להחליט החלטות שקולות, הגיוניות ומרחיקות ראות בענינים מדיניים.
אני, אב לאימרי – התינוק המתוק שלי – יודע, שאם חס וחלילה היה נלקח בשבי בהיותו חייל – הייתי עושה ככל שביכולתי להשיבו. זה תפקידי. אני אביו. תפקידו של ראש הממשלה ותפקידה של הממשלה כולה הוא שונה בתכלית. מה תגיד האם שבנה או בתה יהרגו בפעולה הבאה שיבצע משוחרר הטרור? שדם בנה או בתה היה פחות-ערך מזה של בנם של משפחת שליט? למניעת חבלה יש מחיר. המחיר הוא חיי השבויים או גופתם. המחיר של החבלה עצמה הוא וודאי יותר וכבד יותר.
תדע כל אם עבריה שלא בכל מחיר!
ושוב אני מבקש סליחה ממשפחת שליט על הרציונאליות שלי. אני כואב את כאבכם בתור אב טרי ויודע שמה שאתם עושים הוא מופת להורים שבנם נלקח בשבי. הייתי עושה הכל כמוכם, במצבכם. ראש הממשלה צריך להביע אמפתיה כלפיכם ולדאוג לאינטרסים של המדינה ואזרחיה ולסרב לעסקה.
אייל:
מצד אחד, אתה צודק. אין טעם לשחרר אסירים שיכולים לגרום לעוד פיגועים בעתיד. מצד שני, אין עוד דרך להחזיר את גלעד שליט הביתה. בגלל זה זו החלטה קשה שלאולמרט יהיה קשה לקחת. מלפני שלוש דקות היום הוא היום ה-1000 של גלעד שליט בשבי. לדעתי, זו סיבה מספיק טובה לשחרר אותו כמה שיותר מהר.
יוסי:
אתה צודק לגמרי. השערוריה האמיתית היא שהעיקרון המקודש לפיו מחיר של חייל חי שונה ממחיר גופה נשבר. הוא נשבר ע"י ממשלת אולמרט בהחזרת גולדווסר ורגב. עד לרגע שממנו נשלפו ארונות מהמטוס אף אחד לא ידע. תמורת גופות לא צריך לשחרר חיים, שעלולים לגרום לעוד גופות. תמורת חיים המחיר צריך להיות ראציונלי ולא מושפע מאוהלי מחאה או מבלונים כחולים. ככל שהמחיר יהא גבוה יותר, כך כדאי כבר להתכונן לחטוף הבא.
שלום שלום
אני רואה שחברתי חסרה לכם בחיפה הדוויה…
מהרגע שישראל הכריזה בשוק המזרח תיכוני שהיא קונה בלבד של מניה שלא משנה אם היא בעליה או בירידה הרי שהמחיר רק יעלה והיא תקנה רק מניות בירידה. למה למכור מניה בעליה למי שמוכן לקנות מניות קורסות.
איילי, יקירי אני מצטער לומר שלדעתי גלעד כבר מת מזמן. אני בספק אם הוא הספיק להיות 20 יום בשבי בחיים. האויב שלנו – ואני מדבר על החמאס ולא על הפלסטינים ככלל – הוא אכזרי וציני. מבחינתו – והוא מסתמך על סורות פחותות ערך בקוראן ועדיין – היהודים הם כלבים שביום הדין לא יימצא ולו שיח שיסכים להסתירם מאחוריו. ערכנו שקול לכלב לדידו. אלו לא סורות מרכזיות ושרשרת ההעברה שלהן נחשבת רעועה – כלומר שלא בטוח אם באמת נאמרו ע"י מוחמד – והחמאס והג'יהאד האיסלאמי הוציאו אותן והבליטו אותן.
הרופא הצבאי שבדק הממצאים בשטח ידע שהם כבר אינם בין החיים. אבל התקשורת אוהבת פה להתמכר ולהרעיש, וזו התוצאה. ואולמרט גם הוא חדל אישים.
מיכה, קראתי.
אני לא יודעת עדיין אם אני מסכימה עם מה שאתה כותב.
כלומר, ההיגיון כן.
השאר, אני לא יודעת.
אבל בלי קשר:
יש לך ד"ש מדורון מור !!
אתה לא מאמין, אבל לפני שבועיים פתאם חזרתי ליוגה שלו, וזה ממש באותו מקום ואפילו באותה שעה.
פחדתי שזה יהיה לחזור אחורה וזה לא.
סוג של דהז'אוו אבל כמו מגילגול אחר …
ד"ש לדורון מור – מורה היוגה האולטימטיבי. איך התגעגעתי.
אני מבקשת, מיכה, להעלות נקודה נוספת. איני יודעת אם היא תומכת בטענתך או מנוגדת לה. לדעתי, היא פשוט תונח לצידה, תשלים אותה.
הגישה התומכת בהחזרת שבוי – חי או מת – היא באה ממקום רגשי ורגשני. היא מהווה מין "תעודת ביטוח" בהסכם הבלתי כתוב בין חייל לבין שולחיו: אני נלחם, אתם מחויבים כלפי.
אבל, מדינה, לצורך זה הרשות המבצעת שלה, הממשלה, חייבת להיות מסוגלת לנקוט עמדה חד משמעית, שמקורה רציונאלי והיא מבוססת על הערכת מציאות קיימת ומבט למצבים עתידיים.עם עמדה כזאת ניתן יהיה להתווכח, אבל לפחות היא תהיה שם.
תהא זו עמדה האומרת ש"אין סוחרים עם ארגוני טרור / אויבים ואין מחיר לשבויים". תהא זו עמדה האומרת שפעולה צבאית היא הדרך היחידה בה תפעל המדינה להחזרת שבוייה. תהא זו עמדה כלשהי. במשך 1000 הימים האחרונים, אם היתה עמדה ברורה כזאת, מעיני, לפחות, היא נעלמה.
לבי דואב על משפחת שליט. לא רק בשל החשש האדיר לגורלו של בנם, אלא בשל ההתנהלות המזגזגת של הממשלה, במקרה זה ראש הממשלה בימים שעוד נותרו, שפיו, ידיו, זרועותיו ומעשיו מתנופפים כל אחד לכיוון שונה. שרגע אחד אינו מנהל ובמשנהו כן מנהל משא ומתן. שרגע אחד מוכן, לדבריו, למחירים כואבים וברגע הבא אחריו חוזר בו מנכונות זו.
עמדתה של משפחת שליט, ואיש מאתנו איננו רוצה להיות במקומה, מובנות ולגיטימית. היעדר עמדה ברורה של מי שתפקידו לקבל החלטות, כואבות ככל שיהיו, הוא המעורר זעם. לו היתה עמדה אחידה ועקבית, היו הדברים, כואבים ושוברי לב ככל שיהיו, מעלי חימה אצל חלק מהאנשים ככל שיהיו, לפחות ברורים ונהירים.
טובה
הי טובה
אני מסכים עם הרבה מדבריך. שמת לב שזגזוג וזפזופ מקבילות במבנהן ובעצם גם דפדוף. בכולן יש משהו ארעי, שטחי ולא מוכן להתחייב. מין אמורפיות פוסטמודרנית…
מיכה שלום, זכותך לקבוע עמדה נגד עיסקת שליט, אך הצורה שבה אתה מעלה את העמדה הזאת היא דמגוגית ומעוררת אי-כבוד רב לך ולעמדתך.
אם אתה בטוח בצידקת הדרך שאתה מציע מדוע אתה מתנצל וממש מבקש רחמים על כך שאתה מעלה אותה.
טענותיך נגד העיסקה נושאות אופי של השערות שאינן מעוררות אמון בקורא.
הנביא מיכה יודע בוודאות על סמך חישובים מדעיים כמה אנשים ימותו בגלל העיסקה הזו, אך היות ואינו בטוח שהטיעון הדמגוגי הזה מספיק כדי לטרפד את העיסקה הוא מכריז קבל עם ועדה שגלעד שליט מת. והראיה – גם אחרים מתו בשבי.
חי או מת, מה זה משנה לנביא מיכה שלא נותן לעובדות לקלקל לו את עמדתו הנחרצת נגד עיסקת שליט ובכלל נגד המנהג המגונה של פדיון שבויים.
מה למעשה מציע לנו מיכה: די לנו להיות אור לגויים ופראיירים, בואו נלמד מאויבינו האכזריים והחכמים, המולות באיראן, החיזבאללה והחמאס ונהיה כמותם.
ותהליך הלמידה נמצא בשלב יישומי מתקדם, אם מסתכלים על התנהגות ילדינו, חיילי צהל במבצע עופרת יצוקה ומתבוננים במה שהם מדפיסים על חולצותיהם בגמר מסלול לימודי ההרג שהם עוברים.
נ.ב. מכוערת וצבועה מכולן היא האמירה שאתה מקווה שאיש מבני משפחת שליט לא יקרא את מה שכתבת.
הרי אתה גם הורג את בנם בהבל פיך וגם משתתף בצערם
לא הבנתי מה צבוע בדבריו של מיכה, הרי מובן שהוא אומר את דבריו בדחילו ורחימו משום שהוא לא רוצה לפגוע בהורים האומללים הללו שגיהינום יותר אטרקטיבי ממה שהם עוברים.
גם אני מאלה שאומרת שישחררו את כל האסירים ושיחזירו את שליט, גם חושבת שאם החמאס ירצה לעשות פיגוע ממילא הוא יעשה, גם ללא האסירים הללו. אבל אני לא ראש ממשלה, לשמחתי, ולא אצטרך לעמוד חלילה, מול עיניהם של אנשים שאבדו את יקיריהם מכיוון ששחררתי טרוריסט רצחני פוטנציאלי.
המתקפה שלך על מיכה לא מוצלחת ולא מביאה לך כבוד, מיכה נגע בדילמה הכי כואבת, חיים מול חיים, בצורה הכי רגישה שניתן, הוא מדבר כלוחם וכאב וכבן אדם. מה יוצא לך מלתקוף אותו.
ומיכה, אני הייתי משחררת, באמת, וההיגיון שלי היה שאם החמאס רוצה לעשות פיגועים ממילא הוא ימצא רוצח שיעשה כל מה שיתכנן.
שלום אהוד
אני מצטרף לדבריה של יהודית בקשר להתקפתך על דברי מיכה ומוצא את דבריך הציניים ("הנביא מיכה")לא ראויים. כאילו מיכה אחראי באופן ישיר לגורלו של גלעד שליט וכאילו אי אפשר להבין את ההפרדה שהוא עושה בין ההזדהות עם המשפחה לבין הבעת דעה לגבי מה שיש לעשות.
ולעניין עצמו:
למרות שבאופן עקרוני אני מסכים עם דעתו וגישתו של מיכה ,אני חושב שמשפחת שליט זכאית שינהגו במקרה שלה באופן מתחשב במיוחד.
בחברה המעודדת בצורה ישירה ועקיפה השתמטות והמתייחסת למשתמטים כגיבורים, בחברה כזו, ראויה משפחת שליט ששכלה כבר את אחד מבניה (אחי האב) להתחשבות מיוחדת.
אם הגיוס היה חל על כולם, אם לא היו נותנים לכל מי שרוצה להשתמט משירות ובודאי משרות קרבי, או אז הייתי אומר שיש לעשות הרבה למען פדיון שבויים אך בלי אובדן פרופורציות.
אבל עכשיו?
גיורא, מה שעומד לדיון אינו הסגנון הציני של דברי. ולמה מיכה בעיני הוא 'נביא' שכן אינו טוען שיש לו מקורות מודיעיניים שדיווחו לו שגלעד שליט מת. הוא קובע בפשטות על סמך מקרים קודמים של חטיפות שמה שהיה הוא מה שהווה ויתברר לנו, הטיפשים שחושבים אחרת (לרבות הוריו של גלעד שליט) במהרה בימינו. בקיצור הוא קובע שגלעד שליט יבדל"א משאר החטופים – מת.
ובהתאם לכך הוא בונה תזה ואחר כך עוד מתנצל ברוב חוצפתו בפני בני משפחת שליט ו'מקווה' שלא יקראו את מה שכתב. נו, באמת ? זכותו של האיש לבטא את עמדתו והיא לגטימית! אני מוחה נגד קביעתו הנחרצת שגלעד שליט מת וכנגד התייפיפות הנפש כלפי הורים נואשים. ואסיים בשאלה: מה ראה מיכה צורך דווקא עכשיו כאשר העיסקה לא יצאה לפועל והוא ב'צד המנצחים' (עוד ניצחון כזה ואבדנו) לכתוב את מה שכתב ובצורה שכתב?
לאהוד
אם ל"נבואה זו " אתה מתייחס ,אני מסכים אתך. לא בגלל ההתנצלות להוריו ולא בגלל האפשרות שהוא העלה ,אלא בגלל שבאמת אין לו בסיס לקביעה שקבע ,בעיקר מפני שהגיעו סמני חיים ברורים מגלעד שליט ,ולהבדיל מהמקרים האחרים בהם הארגונים שמרו על עמימות, אצל שליט הם ברורים בדבר מצבו של גלעד.
מה עוד שהחמאס הוא ארגון פוליטי ויודע שיצטרך לעמוד אחורי התחייבויותיו.
עדיין השאלה האם "בכל מחיר" היא שאלה לגיטימית.
" בכל מחיר" זו שאלה בהחלט לגטימית. אלא מה, תג המחיר נקבע כבר בעבר ואיני רואה סיבה לכך שדוקא גלעד שליט יהיה שפן נסיונות לשינוי המדיניות. אחרי שנעבור בשלום את עיסקת שליט, נראה את הפוליטיקאי האמיץ שיחשוב על העתיד ויזום חקיקה שתאסור בחוק שיחרור אסירים עם דם על הידיים. בחלום תמצא אותו. ולמה? כי במדינת ישראל הטווח הכי רחוק שמסתכלים עליו מנהיגינו הוא קצה האף ומדיניות היא ענין חלטוריסטי
מסכימה עם כל מלה של אהוד פדרמן!
ודרך אגב, השמת לב שחתמת רחיפאי. האם אתה חיפאי או רחפן?
שלום לך אהוד פדרמן. תודה על תגובתך. אני כמובן לא מסכים איתך, אבל זה בסדר גמור. מה שלא בסדר זה שאתה לועג לנסיונות הניבוי שלי. אני מכיר את המשפט שמדבר על הנבואה שמאז חורבן הבית – ניתנה לשוטים בלבד, אבל אני חושב שמעבר לכך שזהו משפט שמצוטט יתר על המידה, זהו משפט שמבקש מהאדם לא לחקור במופלא ממנו ולחיות פחות או יותר כפרה המלחכת עשב באפרים הירוקים. זו כמובן תפישה דתית. אני לא אדם דתי ובאופן כללי, על קצה המזלג, אני חושב שדת בכלל ואלוהים בפרט הן ההמצאות המסוכנות ביותר שהאדם המציא (ועל כך בפוסט אחר). אבל מעבר לכך, המשפט המצוטט-יתר הזה נראה לי מסוכן לרוח האדם ומנוגד לכל תפישה מדעית שהיא. המדע משתמש בידע הקיים בכדי לנבא את העתיד באותו תחום שאותו ענף ספציפי של המדע אמון עליו: פיסיקה, ביולוגיה, הסטוריה או סוציולוגיה. אני חושב, ואני מדבר כסוציולוג בהקשר הנוכחי, שאם לא היינו מנסים לנבא את העתיד מתוך הידע והכלים שיש בידנו, הרי שניתן ועדיף היה לסגור את האוניברסיטאות לגמרי. אין טעם בלימוד העבר וההווה, אלא לשם השימוש בהם לחיזוי העתיד והתכוננות אליו. שים לב למשל כיצד משתמשים בימים אלה בידע על המשבר הכלכלי של שנות העשרים בכדי לקדם את פני הבאות לגבי זה המתחולל עתה לנגד עיננו המשתאות. אם לא נקדם פני הרעה, מה נעשה? נלחך עשב באחו, כבהמות? אפילו הציפורים מתרוצצות במהומה רבה כשהסופה קרבה. העבר הוא לנו להסיק מתוכו. איני נביא. אני אדם תבוני ומשכיל ומנסה להשתמש בשכלי המוגבל בכדי לבסס את הציפיה שלי לעתיד על קרקע מוצקה. אינך רוצה בזאת. לך לחך עשב.
מסכים אתך, מיכה. הצער של המשפחה מובן, אך כל השאר הוא אופרת סבון של מדינה שלמה שנוהגת בחוסר הגיון זועק לעין.
מיכה, כל הכבוד על האומץ לבטא את מה שאני מרגישה כבר זמן רב וחשבתי שאני יחידה למול חומת הקונצנזוס הציבורי מימין ומשמאל.
מדהים באיזו קלות המדינה ואזרחיה מוכנים לשלוח חיילים למות, אך את ההרוגים איש אינו זוכר, לא מקימים אוהלי תמיכה למשפחותיהם ולא מתנגדים בכל מחיר לסיכון חייהם. להיפך. מתלהמים ודוחפים לקראת התגובה הצבאית הבאה במעגל דמים אינסופי.
ואני לא מדברת על ערלות הלב ולפעמים כמעט השמחה לאיד שראיתי למול תמונות הילדים ההרוגים בעזה, והאזרחים שנפגעו. לאן נעלמה שם אותה החמלה היהודית לסבל אנושי?
ופתאום, חייל אחד, נסיך, המדינה כולה מתמלאת חמלה ורגש. איך זה ייתכן?
נקודה למחשבה: האם היו מתגייסים כך לקמפיין עבור חייל דרוזי (ראה מקרה מדחת יוסף שהופקר למותו), או אפילו לסתם חייל מדימונה שהוריו פחות יצוגיים ולא השכילו לרתום מדינה שלמה לקמפיין אמוציונאלי.
אני בעד חמלה וכאב עבור כל אחד שסובל. כל חייל. כל אזרח. כל ילד שעוד עתיד לשלם את המחיר.
סיגלית, יש הבדל קטן בין גלעד שליט לבין המתים . אפשר ורצוי לזכור את המתים אך אין שום סיכוי להחזירם לחיים. ואת חייו של גלעד שליט, לפי הנתונים שבידינו, ניתן להציל. והשאלה היא רק המחיר.
ויחליט כל אחד לעצמו אם המחיר הוא סביר ויביע את דעתו בשם החיים, אך בואו לא נדבר בשם המתים שכן אי אפשר לשאול לדעתם.
ומה עושה מיכה כדי 'להקל עלינו' את ההחלטה להתנער מגלעד שליט. הוא קובע שהוא מת. ואז הוא אומר, תגידו אתם משוגעים? בשביל חייל מת להחזיר ארבע מאות וחמישים מחבלים חיים.
מיכה הפוסט שלך מעלה שאלות חשובות, רציתי לכתוב על כך אך הקדמת אותי.
שבוע- טוב.
בנוסף למה שכתבת מיכה אני רוצה לציין כי שרבים מתומכי העסקה וחלק לא קטן מן הגופים העומדים מאחורי הקמפיין הזה אלו גופי שמאל שמפת האינטרסים שלהם כוללת שחרור מחבלים (לוחמי-חופש-פיצוץ-אוטובוסים) מאסיבי גם ללא קשר לגלעד שליט עצמו שהוא כידוע "חייל כיבוש" אשר ניקו ממנו כל סממן צבאי לצורך הקמפיין.
בין הטיעונים בהם השתמשו לצידוק שחרור המחבלים ניתן למצוא את הטיעון "במילא החזקתם בשבי תגרום לחטיפות נוספות" ועוד אמירות כנף אבסורדיות מביתה יוצר של השמאל העכשוויסטי.
הקמפיין הסווה בתחכום את את עובדת היותו של גלעד חייל שתפקידו להגן עלינו מפני המחבלים גם במחיר חייו. נעשה שימוש ציני ברגשי האשמה של הציבור תוך העצמתם בסלוגן "אל תתנו לאדישות להרוג אותם" – כאילו שאנחנו הם שחטפנו את גלעד ולא החמאס.
ולבסוף צריך לציין את האגואיזם והיעדר הסולידריות הנורא שנובע מן הטיעון "היית מדבר אחרת אם זה היה הבן שלך". במילים פשוטות משמעותו של הטיעון הזה הוא שכולם אגואיסטים דואגים רק לעצמם ואל למישהו להתיימר לנהוג מתוך התחשבות באחרים או מתוך הקרבה לטובת הכלל.
על רקע זה אני רוצה לומר שמותר להגיד למשפחה שהיא הגזימה ואף הזיקה מאוד לעניינו של בנה. אין זה סוד שהחמאס הביט אל מאהל המחאה ואל כותרות העיתונים כאשר הקשיח את עמדותיו והכשיל אתה עסקה. בעניין הזה המעשה הנכון היה המעשה הנכון בכל המישורים: בהורדת פרופיל של המשפחה הייתה תורמת להצלחת המו"מ, ואילו הפחד ממקרה רון ארד מס' 2 לא היה אלא מה שכל פחד מוביל אליו: לנבואה שמגשימה את עצמה.
ראובן היקר.
הקמפיין של משפחת שליט לא הזיק למשא ומתן. מדינת ישראל הזיקה למשא ומתן כשניהלה אותו באורח כושל ולא רציני. אולי אפילו במטרה לנהל מ"ומ ולא להגיע להסכם, בבחינת לצאת ידי חובה. בערך כמו שהיא מנהלת מו"מ בנושאים אחרים מבלי להגיע לתוצאות.
קל מאוד להאשים את משפחת שליט. אחרי שישבו בשקט שנתיים. אולי באמת הם צריכים לחכות עוד עשר עשרים שנה. החמא"ס יבינו שלא איכפת לאף אחד ושליט והם ישחחרו אותו ויתנו לו לתפוס טרמפים מעזה לכיוון ישראל.
מיכה היקר. בושה אוחזת בי למקרא דבריך. עד לאן יגיעו האטימות והאווילות של אלו המתיימרים לדבר בשם ההגיון! ביום רביעי עזבתי הכל ועליתי על אוטובוס לירושליים לחזק את ידיו של האיש האמיץ ששמו נועם שליט, אביו של גלעד שליט. גלעד עדיין חי. נתקבלו ממנו מספר אותות חיים. הוא שבוי בידי אוייב אכזר שאינו מאפשר לו להיות שבוי בתנאים של אמנת ז'נווה. נסעתי כי נמאס לי לשמוע בפתח מהדורת החדשות הצהרות שונות ומשונות של פוליטיקאים שבמקום לסיים משא ומתן במחיר כלשהו – מעדיפים לא להחליט ולא לקחת אחריות על מציאות שכיום מונה אלף ימים. ושתי מלחמות מיותרות.
האם עיניך טחו מלראות שמדינתינו האהובה מנוהלת על ידי ציבור פוליטיקאים מושחתים ברובם ? האם אתה מאמין באמת ובתמים לדבריהם על המשא ומתן? הרשה לי לבשר לך כי העסקה לשחרור גלעד שליט לא נחתמה בגלל אותם "ערכים גבריים" כפי שאתה מכנה, של כל מיני יוצאי מערכות לבטחון למיניהם. עיין ערך את מי שלחו לאחרונה למצריים לנהל מו"מ. לסיום – מיכה ידידי היקר, והפעם תסלח לי על הטון הזועם במקצת, אל תנסה להלך אימים עם מספר האנשים שימותו כתוצאה משחרור אסיר כזה או אחר. אנו יודעים יפה למי ניתנה הנבואה. עדיף לשחרר עוד מאה אסירים ולקבל את גלעד שליט חי ונושם. גופי הבטחון ימשיכו בעבודת הסיכול. ותמיד אפשר להכנס שוב לעזה ולהרוג עוד אלף אנשים…..
כשראיתי את המייל ממך בכותרת " הפעם לא קשור לאמרי.." קיוויתי שכתבת משהו למען שחרורו של גלעד שליט ונגד הצביעות הציבורית של אלו שסבורים כי מדובר פה במשא ומתו של שוק. לצערי אתה חושב בדיוק ההיפך ממני. אנא ארצנו היקרה, הפקירי את בנינו. עוד נתגעגע ל"טוב למות בעד ארצנו..".
באהבה, איריס
איריס היקרה,
האם אטעה אם אאפיין את דעותייך הפוליטיות כדעות שמאל מובהקות, זאת לכאורה ללא שום קשר לגלעד שליט?
האם אטעה אם אעריך שגם ללא קשר לגלעד שליט את בעד שחרור המחבלים מבתי הכלא?
האם אטעה אם אעריך שאת מייחסת למשא והמתן המילולי ערך עליון וסבורה שניתן בעזרת מילים לפתור כל בעייה?
לדעתי איני טועה באיפיונים אלו והדעות שלך בנושא שחרור המחבלים נובעות מתוך רגש אידאולוגי עז ולא מתוך בחינה והערכה אובייקטיבית של המציאות.
פנית אל מיכה במילים קשות והייתי אומר אף בהתלהמות. כל מה שכתבת בשם הרגש כתבת ולא בשם שום הגיון. אין צורך להיות נביא כדי להעריך ששחרור עשרות מן המחבלים המתוחכמים והכריזמטיים ביותר יביא לביצוע פיגועים מוצלחים ורצח אזרחים וילדים, בדיוק כפי שלא צריך להיות נביא כדי להעריך ששחרור תינוק להסתובב באיילון ללא השגחה יביא לדריסתו. האשמת המעריך הסביר בנסיון התנבאות זו דמגוגיה ותו לא.
ומילה על צביעות:
אילו ניתן היה לשחרר את גלעד שליט תמורת חנינה מלאה ליגאל עמיר וללא שחרור שום מחבל של החמאס – האם עדיין היית תובעת את שחרורו של גלעד "בכל מחיר"? האם היית מסכימה לשחרר את גלעד תמורת חנינה מלאה לכל מאות האנסים הסדיסטים המתועבים ביותר המוחזקים בכלא, אלו ששחרורם כנראה לא יכול יביא אפילו ל"רצח" פיסי אחד, אבל ל…?
אני מאמין שלא, ולמעשה לא אאמין לך גם אם תאמרי אחרת. במקרים אלו אני מאמין שניווכח שאת אוחזת בשוט הנבואה ומצליחה לנבא במדויק את התוצאות הנוראות של "המחיר" שאסור לשלם.
כי זהו האסון שלנו שנאסראללה כבר זיהה: במדינת קורי העכביש הכל אישי והכל פוליטי, הקשר עם המציאות הוא דרך משאלות הלב, והסולידריות החיונית לקיום החברה הולכת ומפנה את מקומה לתחליף כוזב בו המכנה המשותף הוא ההכרה בזכותו של הפרט לאגואיזם מוחלט ובלתי מתחשב.
ראובן ט. היקר
ראשית הרשה לי להחמיא לך (באמת)על תגובתך הרהוטה. בניגוד לתגובתי הרגשית, ואכן הגבתי ברגש רב. תגובתך לכאורה מנומקת בהגיון. ברם, אין זה כך כלל וכלל. אתה מונע מרגשות בדיוק כמוני. יתכן והרגש שלך הוא פחד. אך נעזוב זאת לרגע. מה שאכן מרגיז אותי בסוגייה הוא בדיוק האיצטלה אותם עוטים אלו ה"הגיוניים", שהרי על פי השקפתי הם אינם פועלים בהגיון כלל. איני מגדירה את עצמי באופן פוליטי. אך אני למשל מסכימה להשקפתה של ש"ס עכשיו בנוגע לתערוכת הגופות המזעזעת שמגיעה לחיפה. אך זה אינו רלוונטי לעניין. ניסית להטיל ספק ביכולתי להעריך את המציאות באופן 'אובייקטיבי'. ובכן, אם שאלת כמה פעמים האם אתה טועה – התשובה חיובית. היכולת שלי להעריך את המציאות, במיוחד בסוגיות הקשורות ליחסינו עם הפלסטינים היא גבוהה למדי בשל מספר סיבות ובראשן השכלתי האקדמית והאישית בלימודי המזרח התיכון בתואר מתקדם והשניה החשובה יותר – שליטתי בשפה הערבית המאפשרת לי נגישות למידע רב וזוויות ראייה שונות, כולל דרך ערוצי טלוויזייה בערבית ועוד. פירטתי זאת על קצה המזלג משום שניסית לפגוע ברמת הניתוח הגבוהה שלי. אגב, הערכות שלי בעבר התממשו.
אכן אתה צודק לגבי הטון בו דבריי נאמרו ודרך הפנייה למיכה. שוחחתי עימו על כך כי הוא חבר יקר ואני אסירת תודה לו על הבמה אותה מצאתי להעלות נושא כאוב זה. ואני מודה לך מיכה על הפרגון שנתת לי לחשוב אחרת ממך. ( ומסיגלית הנהדרת ! ) ואתה ראובן, בוודאי מתאר לעצמך שאין זה פשוט לעזוב הכל ולנסוע כדי לבטא תמיכה או מחאה בסדר היום העמוס שלנו. לכן רגש הוא חיוני.
באשר לשחרורו של יגאל עמיר – אני מוכנה שישתחרר עכשיו תמורת גלעד שליט. הוא ויחד איתו מאות אסירים שביצעו פשעים ושחלקם מועד לפורענות.
את תמונות האנסים הייתי מפרסמת, ושמה מעקב עליהם או מגרשת מהארץ, כמו שמתכננים לעשות. אגב אני סבורה שמקומם של עבריינים ופושעין מאחורי סורגים, וכמובן טרוריסטים.
אך דוקא ניתוח הגיוני של המצב, מביא את האדם הלא רגשי להבין כי אין ברירה אחרת אלא לשחרר אסירים רבים כפי שנעשה בעבר. ויפה שעה אחת קודם.
אגב, הרשה לי להפנות אותך למאמר שכתבה היום מירב מיכאלי בהארץ (אופס… עיתון שמאלני..) תחת הכותרת :הכי כדאי למות
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073154.html
לסיכום – הייתי מציעה לך להגמל משני דברים :
א. המילה 'אובייקטיבי' – אין חיה כזאת.
ב. ההפרדה בין רגש להגיון – מחקרים הוכיחו שכל הצבעה פוליטית נעוצה ברגש. גם אם אינך מכיר בו. יותר מכך , תבחן את נושא הרגש בחיים שלך. אך זה כבר נושא לפורום אחר. וזה נאמר באמת בידידות.
תודה, איריס
ומי יתן ויתרחש הנס אליו כולנו מייחלים וגלעד שליט ישוב לביתו ולחיק משפחתו בקרוב, אולי אפילו עוד היום !
אוי איריס, חשבתי שאני היחיד שיכול להפוך את הרהיטות של בן שיחו לחיסרון, אבל אני רואה שאת שולטת בטכניקה הזו ללא עוררין :-).
כבר אמרתי שלא אאמין לך, ואכן איני מאמין לך. כמובן שאין לי ספק בתיאור כישורייך האישיים, אבל כשאלו מגוייסים לטובת משאלות לב, מה תועלת בהם?
אם אכן תשחררי את האנסים מבתי הכלא, כמה נשים וילדות נפשן תירצח (בהנחה שרק נפשן) בטרם האמצעים עליהן המלצת יועילו לעצירתם?
והאם את אישית מוכנה ליפול להם קורבן, לשכב על הגדר (תרתי משמע) ולעבור את היסורים הנוראים הללו עבור הצלת חייל אחד?
כי אם לא רק את מוכנה לכך איריס היקרה… יש לנו הרבה חיילים בצבא ואולי אם ניתן לחמאס את נשותינו הם יסכימו שלא לרצוח בהם כלל?
זהו כמובן שיח אבסורדי ומטורף, ממש כמו ההתעלמות שלך מהאסונות הרבים שאת מוכנה להמיט (על אחרים כמובן) בדרך להצלת חייל אחד שנועד למנוע ולו אחד מהם גם במחיר חייו.
ומילה אחרונה על פחד:
אני גר ומגדל את ילדי בירושלים. כשיש מתיחות אני אוסר עליהם לנסוע בתחבורה ציבורית, אך לבית הספר עליהם להגיע ולא ניתן לנסוע רק במוניות. אחותי נצלה בנס כאשר מטען החבלה בסופרמרקט בקרית יובל התפוצץ מספר דקות אחרי שיצאה משם, ולא חסרות דוגמאות נוספות בעיר המדממת הזו. אולי את שכחת כבר את נהרות הדם, אני לא.
כשאת מוכנה לשחרר את מומחי החמאס את מסכנת את הילדים שלי. אני מביט בפניהם ויודע: איריס וחבריה אינם מכירים את שמותיכם, אך הם מוכנים לקחת את הסיכון שתירצחו ובלבד שחייל בשם גלעד יוחזר. זה לא אישי נגדכם, ילדים יקרים. זה…
…זה כנראה גן פגום אצל חלק מהיהודים שגורם להם לדמם למוות ובלבד שיראו צודקים טובים ויפים בעיני עצמם. וכל הגנום היהודי עומד חסר אונים ומגוייס עבור מטרותיו המעוותות של הגן הזה, עד מוות.
שיהיה רק טוב.
תודה ראובן היקר.
אני קבעתי תור להחלפת הגן הגורם לי להיראות יפה טובה וצודקת בעיני עצמי.(אני וכל שאר היהודים … )
בקרוב אהפוך למכוערת רעה וטועה ! אולי נוסיף גם טיפשה…
אגב, בעיני אתה יפה וטועה… ובטוח שאתה טוב כי כוונתך טובה. אם כי אתה יודע מה אומרים על כוונות טובות…
הצטרף אליי ונשיר ביחד :
עוד יבוא שלום עלינו, עוד יבוא שלום עלינו, עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם. סלאם, עלינו ועל כל העולם, סלאם סלאם…. יחד לב אל לב … וכך ממשיך השיר המקסים של להקת שכחתי את שמה….
הי איריס,
עכשיו אני בטוח שאת גם יפה וגם אינטליגנטית. אלא מה, התוצאות הכי עגומות של הטעות שלך כוללות רצח עשרות ואולי מאות חפים מפשע כולל נשים וילדים ואולי אף אותך, זאת יחד עם פגיעה כוללת בתהליכי הפיוס (או האכזבה מאלימות) בשל עידוד ארגון טרור פונדמנטליסטי תוך החלשת הגורמים המתונים בצד הפלסטינאי. רמז עבה לכך קיבלנו בפיגוע נדיר של הפת"ח בבקעת הירדן ממש ערב ההסכם שלא היה.
מאידך התוצאות הכי העגומות של הטעות שלי יכולות להביא במקרה הכי קיצוני למותו (המצער מאוד) של חייל אחד. אחד מיני רבים שכבר נתנו את נפשם כדי להגן עלינו.
אכן כולנו חכמים וכולנו נבונים ולכולנו יש כוונות טובות. אלא שהשאלה היא האם אנו מעריכים את המציאות על פי התסריט האופטימי ביותר התואם את משאלות ליבנו או על פי תסריט הסביר על פי הניסיון.
וכמובן הבחנתי שלא התייחסת לילדי. שלומם טוב תודה ואכן לא קוראים לאף אחד מהם גלעד. אני מתכוון להמשיך להגן עליהם מפני אנשים בעלי כוונות טובות כמוך ולא אחכה שמישהו מהם יפול בשבי החמאס כדי לברר האם למרות שמם השונה אכפת לך מחייהם ובריאותם.
אם את חברה של מיכה בטח ניפגש פעם,
ראובן
דווקא את הפוסט על השואה שכתבת אהבתי…
חיפשתי משהו טוב לכתוב כדי שתמשיך לעשות איתי סדנאות בתלמה…
איריס :)( ?
היי מיכה
מה פתאום 'ערכים גבריים'? 'תדע כל אם עברייה' וגו'… מה שבעצם ניצב כאן זו השאלה לגבי האמוציה מול התבונה המדינית. האמוציה – יש לה נטיות נשיות… יופי… התבונה המדינית, ספק אם היא תבונה במקרה זה.. והיא מאד 'גברית'.
ובשמחת הפמיניזם נתברך
רחל
תדע כל אם עבריה שלא בכל מחיר? אם כן, שיגדירו מחדש את ההסכם הזה בין האזרח לרשות. בין האם לרשות. שתדע כל אם היא היא בכלל רוצה לגדל כאן ילדים, ואם כן, שתדע לצייד את בנה בציאניד. זה מה שאני הייתי עושה. ואין כאן שום רגשנות. רוצים הסכם חדש שמבהיר שלא בכל מחיר? בבקשה, אבל שיצהירו עליו מראש. כדי שההורים יידעו איך לנהוג ואם הם בכלל רוצים לגדל ילדים בארץ כזו.
הי יעל,
אני מגדל כאן ילדים וכמובן שאני משרת במילואים.
ההסכם בין האזרח לרשות כפי שהוא מוכר לי כולל 3 שנות שירות סדיר ועוד שירות מילואים הכוללים האפשרות להיהרג, להיפצע, להישאר נכה, לסבול מהלם קרב, נכויות נפשיות כמובן האפשרות לסבול בשבי האוייב. כל זאת על מנת להגן על אוכלוסיית ישראל על נשיה וטפיה.
במסגרת הסכם זה מוטל על החיילים לסכן את חייהם בריאותם וחירותם על מנת להגן על אזרחי המדינה. לא להיפך.
מחוייבותה של המדינה היא לעשות כל מאמץ (!) על מנת למנוע פגיעות אלו ו/או לשקמן, זאת תוך שמירה על האינטרסים החיוניים (שזה שם קוד להגנת הרבים) ומתוך הבנה בוגרת שבחיים בניגוד לסדרות ריאליטי לא תמיד יש גלגלי הצלה.
הרעיון שלך לגבי גלות ציאניד הוא מעניין, אבל אני חייב לציין שאין צורך בו. אלמלא הרגלנו את הצד השני לדרוש דרישות בלתי סבירות גלעד מזמן היה בבית והסכנה לחטופים נוספים הייתה פחותה עד מאוד.
לראובן,
אני מקוןה שראית היום את עובדה של אילנה דיין. לא צריל לומר יותר.
מה היה בעובדה היום, למי שלא בקיא?
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10420&blogID=23
ראובן, יקירי, אני, לשם שינוי, מסכים איתך במידה מסוימת, למרות שלא לגמרי. יש אלמנט של שלום ואהבה במצדדי השחרור, שגם קשור איכשהו לדיון במידת הצדק שמאחורי כליאה של כל כך הרבה אנשים, שחלקם אולי זרקו אבנים על רכב של צה"ל, שזה לדעתי המינימום שהם יכלו לעשות כדי להתנגד לכיבוש. אני כפלסטיני הייתי עושה יותר. מה שמפתיע אותי בכל הענין שדווקא הלאומיים הם אלה שהולכים לעצרות התמיכה ומצדדים בשחרור שליט ומדברים על הערכים של צה"ל וכו'. הרצון לדעתי להביע סולידאריות גובר במקרה הזה על ההתנגדות הבסיסית לשחרור מחבלים עם דם על הידיים. אני גם מרגיש, שמערכת החינוך תומכת ומעבירה מסר של אזרחות טובה לאלה התומכים בתשלום המחיר האדיר הזה לשם שחרורו של שליט. דברי נראים לאלה – תלמידים ומורים כאחד – כשמאלנות חסרת סולידאריות לאומית בסיסית. ולכן זה כל כך מעניין שאתה מצדד בגישתי ומשייך את תומכי חילופי השבויים לשמאל. מרוב הפוך על הפוך, איני מוצא את ההיגיון.
איני יודע מיכה מי אלו התופסים את עצמם לאומיים, אך יתכן שמדובר בהשתלטות הקו של ה"כתומים" שפיתחו אנטיגוניזם לסולידאריות החברתית שבגדה בהם לתחושתם. שבירת נאמנות המדינה מציבה אותם היום בעמדות אינדיבידואליסטיות ואנטי ממסדיות שבאו לידי ביטוי חריף במחאה על מלחמת לבנון השנייה.
וגם הקמפיין (הציני, כפי שציינתי) בהחלט עשה עבודה מדהימה בבלבול ערכים בסיסיים ונטרול החשיבה ההגיונית בנושא. נאסראללה פשוט מת מצחוק.
תודה לכל מגיבי
אני חייב להגיד שאני עוקב אחרי כל הדיון כאן ולא מגיב, פשוט מקוצר זמן (מצב כרוני אצל הורים לתינוקות)
אני חושב שעולות כאן נקודות מענינות, שרק בשבילן היה שווה להעלות את הדיון בסוגיה.
מיכה היקר. אני כל כל שמחה שהתקבל אות חיים מגלעד שליט. נזכרתי איך אתה ונוספים כבר חרצתם את גורלו בסקפטיות אכזרית, מה שמשפיע על מאמצי השחרור שלו. אז אני כותבת זאת בבלוג שלך. אני מקווה ששחרור האסירות הוא הסנונית שמבשרת את שחרור שאר האסירים שברשימה, גם רוצחים, כדי להציל נפש אחת. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. לא ניתן לעצור זאת בטענות של פחד וחשש מה יהיו התוצאות. לשחרור יש מחיר, ועלינו להמשיך לשמור על עצמינו מכוונות זדון שקיימות כל הזמן מצד אויבינו. אולי הגיע הזמן לפוסט נוסף, מצידך בנושא. אולי גם אני אעלה כמה מחשבות על הכתב… חג סוכות שמח לך ולסיגלית היקרה, ולאימרי ולעלמא המתוקה, ראיתי את התמונות בפוסט העדכני…