מי הרג את דודו טופז?

ועדיין איך יכול להיות שאייקון תרבותי (נחותה ככל שתהיה הסוגה שלו) שייצג בשעות השיא שלו כמחצית מצופי קופסת הטמטום, איך יכול להיות שהוא לפתע הופרש כשאריות עיכול של מזון לא ראוי אל מחוץ למערכת העיכול הטלויזיונית שלנו? מה, הסוגה שלו נתגלתה לפתע בכל מערומיה? עברנו פתאם כולנו לצפות רק בסוגות עלית של: בטיפול ודומיה? התמכרנו לריאליטי ושכחנו מה סימם אותנו לפני כן? הוא הופרש החוצה כי הוא סימן בעיות עבור קובעי תכני הזבל שמתוכם אנו צריכים לבחור מה לראות כשאנחנו רוצים לדומם את מנועי החשיבה שלנו. הוא פתח את פיו הטיפש, אך המכניס כל כך בעבר, מעט יותר מידי ועצבן כמה קבוצות משנה בתרבות שלנו (נשים, מרוקאים ואולי עוד). באופן זה הוא הפך לסיכון כלכלי. 
יש כאן מערכת משומנת מאד של אנשי כלכלה שמניעים את מה שמכונה בטעות נפוצה: כלבת השמירה של הדמוקראטיה ואני מעדיף לכנותה בקצרה מדייקת: כלבה. (במלוא מובן השלילה). התקשורת פשוט ראתה שהוא הופך להיות סיכון כלכלי ועילה לתביעות עתידיות והיא פשוט מחקה אותו. ככה ביום בהיר, לא בלי שהוא עשה הכל כדי שיהיה מגיע לו להיכלל תחת הכותרת: סיכון תביעה, נמחק דוד טופז מהמרקע.
עכשיו תראו, לי אין בעיה עם זה. אני הרי השתוממתי על שהציבור כה טיפש וצופה בזבל הנחות הזה (אופס, כהרגלי לא עמדתי בפיתוי) מבחינתי, הימחקותו ממסך הטלויזיה סימנה עתיד ורוד (שבוטל בהבל הריאליטי ושאר זבלוני הטלויזיה). אבל בעצם התקשורת עשתה מה שגברים מואשמים בו תדיר: דפוק וזרוק. היא השתמשה וזרקה את דודו טופז יחד עם האריזה של הדורקס. נכון, לא דאגתי לרגע לפנסיה שלו, אבל אתם יודעים מה זה עבור אדם שחי מאהבת והערצת הקהל שלו להיוותר ללא קהל? ללא המגע עם הקהל שלו? הוא נמחק. דודו טופז לא היה אישיות. הוא היה אישיות טלויזיונית. הוא חי על ומהמרקע. מחיקתו מהמרקע היתה שקולה למחיקתו. התקשורת חד משמעית הרגה אותו. היא נתקה אותו מבלוני החמצן שלו. והוא נקם.
כשהוא נקם עשתה התקשורת את מה שעושה כל אוליגרך כשהוא מאוים היא כמובן פנתה למשטרה, אבל בעיקר חגגה על הגופה. היא עטה על קלונו כעוף החי על המת. אז דודו טופז קיבל סוף סוף את הקשר האחרון שלו עם הקהל שלו. הוא צולם כמו האל שהכזיב. הנה פתאם הוא הפך לפגיע ולחסר ישע. הוא חיכה למישהו כמו דודו טופז שיבוא ויגאל אותו מהביבים. שיבוא ויחלק לו מתנות וכסף. ואז הקהל שלו הכזיב. אף אחד לא בא. לא היו הפגנות אהבה ותמיכה למול בית המעצר בשערי בית המשפט, לא צבאו על שעות הביקור של האסיר. הקהל שממנו חי דודו טופז זיפזפ. הוא עבר לתוכנית ריאליטי. טוב תראו כשאלוהים נכנס לכלא כנראה שהחיים כולם הם ריאליטי.

עכשיו תגידו ובצדק שהתקשורת צודקת. היא דואגת לעצמה. זה נכון. היא דואגת לעצמה וכשמי שמביא לה הרבה כסף מתחיל להניב פחות הוא מוצא אל הרחוב, ממש כמו שזונה מזדקנת נזרקת מבית הזונות. התקשורת אוהבת לצייר את עצמה כמי ששומר על ההגינות והצדק והדמוקראטיה ומגן על החלשים ומייצגם. ובכן, זה לא שדודו טופז היה חלש, אבל כשהוא נחלש, התקשורת היתה זו שנפטרה ממנו. ממש כמו בעלי מפעלים שסוגרים אותם כשהם מפסיקים להכניס. אלא שאז מגיעים העיתונאים ונלחמים לטובת הפועלים המסכנים. האם הם באמת נלחמים לטובת הפועלים? הרי גם דודו טופז היה פועל. פועל שהפסיק להכניס. פועל שקו הייצור שלו הפך לא רווחי ולכן נסגר. לא? לפי האופן שבו הוא נדפק ונזרק אני חושש לומר שהתקשורת, גם כשהיא מייצגת לכאורה את הפועלים המסכנים, גם אז אין היא באמת נלחמת למען הצדק, אלא למען הרייטינג. כשהרייטינג יפחת הפועלים מבחינתה יכולים למות מרעב בפינת הרחוב. התקשורת אינה כלבת השמירה של הדמוקראטיה היא כלבת השמירה של הרייטינג. דודו טופז נרצח טלויזיונית והוצא אל הכלבים כיוון שהפסיק להיות רווחי. זה לא שהטלוויזיה התעשתה וקלטה שהוא עושה מניפולציות איומות של רגשי הציבור ושהתוכניות שלו נחותות. לא. היא פשוט הפסיקה להרוויח ממנו. 
יש לציין כאן כמובן שדודו טופז היה אמן בניצול התקשורת לצרכיו. הוא ניווט ביד אמן – מה שמוביל אותי לחשוב שהיה הרבה יותר חכם מתוכניותיו – את התקשורת ליצירת דימוי טלויזיוני של עצמו כחצי אלוהים וכמועמד אפשרי לראשות הממשלה. ברור לי שהוא היה מודע לכללי המשחק ואז יגידו אנשי השוק החופשי – הוא ידע את כללי המשחק ולכן זה הוגן. אכן, אי אפשר להגיד שהוא קרבן מסכן ותמים. זה לא. הוא היה קרבן לא תמים של השיטה ממנה ניזון ואשר אותה ניצל עד תום, אלא שהוא לא שם לב שבשעה שהוא מנצל אותה יש מישהו שמנצל אותו. הוא היה קרבן של השיטה בה בעת שהיה אמן השיטה. התקשורת שהמליכה אותו היתה גם התקשורת שהרגה אותו ולו היה חלק פעיל בכל זה.