רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ג.ילד בן שש, ערני, נבון ומיטיב להתבטא, מצוי כרגע בעיצומו של תהליך גירושין כואב ומסובך, בין שני הוריו.על פני השטח, כולם מתנהגים בנימוס ובשליטה, אך האוירה בבית קשה מנשוא.
ג. נכנס לחדר ומבקש מיד לשחק אתי בארגז החול.
לרשותנו עומדות מאות מיניאטורות קטנות של מבנים, כלי נשק, דמויות אנושיות, חיות שונות, מפלצות וכדומה.
ג.בוחר שני מבצרים בנויים חומה ומגדלי שמירה, נותן לי אחד ומשאיר לעצמו את השני.
הוא מניח בפינה אחת של ארגז החול את המבצר שלו, בפינה הנגדית, הוא מעמיד את המבצר שלי ואומר:" עכשיו נאסוף כל אחד את המגינים על המבצר שלו.
הוא בוחר עשרות מגנים אנשויים ומפלצתיים, מוסיף גם טנקים קטנים ותותחים ומשבח את בחירתו, כשהוא מהלל את " הכוחות המיוחדים" שיש לכל אחד. ( מגן אנרגיה, יורק חומצה, מטיל אש וכדומה)
הוא מייעץ לי את מי לבחור להגנת מבצרי, מי חזק במיוחד ואת מי כדאי לי לקחת, אך מסיבה לא ברורה, אני בוחר לקחת רק שלוש מכשפות בלבד להגנת המבצר ואומר:" הן מאוד מאוד חזקות, יש להן כוחות כשוף וקסם, אז אני לא צריך כלום מלבדן!"
ג.חושב רגע, מוציא את רוב המיניאטורות שבחר מארגז החול ומשאיר רק מפלצת נוראית אחת, מיוחדת בכיעורה ומפלצתיותה.
"הן בכלל לא חזקות במכשפות שלך" הוא קובע וממשיך:" אתה יודע כמה הוא חזק?(המפלצת שלו), זה אבא שלו נתן לו את כל הכוחות האלה, אבא שלו הוא המפלצת הכי חזקה בעולם ובגלל זה, גם הוא הכי חזק, זה מהכוחות של האבא שלו!"
" ואיפה אבא שלו נמצא?" שאלתי .
"בגהינום" עונה ג.
"ואיפה אמא שלו?" הוספתי לשאול
"אין לו אמא, רק אבא!" פסק ג. בנחרצות
"אז איך הוא נולד?" הוספתי לשאול.
"הוא נולד מאבא שלו, מפלצות כאלו לא צריכים אמא, האבא מוליד אותם" מסביר ג.
"אז גם המכשפות שלי, קיבלו את כוחן מאימא שלהן, שהייתה המכשפה הכי חזקה בעולם, אתה חושב שהיה למכשפות גם אבא?" הוספתי כבדרך אגב.
" לא, לא" ירה א. תשובה מידית "מכשפות נולדות רק מאימא שלהן, הן לא צריכות אבא!"
הקרב מתחיל וא. מזהיר אותי:" תדע לך שאם פוגעים במפלצת שלי, מיד כל העולם נהרס, אז אי אפשר להרוג אותו , שתדע לך!"
"אם העולם ייהרס, אז איפה תחיה המפלצת שלך?" שאלתי.
"יש לה עולם משלה, זה עולם הרוס מלא גולגולות , שלדים והריסות ושם היא חיה" עונה ג.
הקרב נמשך והמפלצת של א. פעילה מאוד, היא משליכה אנרגיה אטומית,יורקת חומצה מעכלת כל ומתיזה רעל.
אני מאידך מנסה להעניק גם למכשפות שלי כוחות מיוחדים כמו "כוח הצחוק" שהורג מצחוק כל מי שמתקרב למכשפה, אך א. מוסיף למפלצת שלו עוד ועוד כוחות על, המבטלים את כוחן של המכשפות.
הקרב נראה ללא פתרון, על כל כוח שאני נותן למכשפות, נותן א. כוחות חדשים למפלצת שלו והעניין תקוע.
"אולי נעשה כבר שלום?" אני מציע בהיסוס.
ג.נראה מאוד לא מאושר מההצעה שלי.
"אם יהיה שלום" אני מציע "אפשר יהיה לחבר יחד את שני המבצרים שלי ושלך" אמרתי ובו זמנית קרבתי את שני המבצרים,הבאתי גשר קטן , הנחתי אותו בין שניהם כשהגשר מחבר וסוגר את הרווח ביניהם.
ג.עדיין מהסס, אך חיבור הגשר כנראה קסם לו והוא מקבל את הצעתי.
השעה תמה, אך העניין לא נסגר, עלה שוב ושוב וידע עליות ומורדות גם בפגישות הבאות.
מרתק ומסקרן אותי מאוד, אבישי. עבודה לא קלה.
עוד מעט אטייל בבלוג שלך.
הפסל: מחומר / מקרמיקה?
תודה!
רבקה ירון
רבקה שלום
אכן עבודה לא קלה, אך בדרכה המיוחדת מעניינת ומאתגרת מאוד.
הגשר עשוי חומר קראמי שרוף
המניאטורות הינן צעצועי פלסטיק קטנים מוכנים שקונים בשקל בשוק הפשפשים. יש לי מהן מאות רבות והן משמשות אותי בטיפול.
תודה
התיאור שלך כל כך נוגע, בעיקר בעולם שמשתדל לבגר ילדים כמה שיותר. ומצד שני להשאיר אותם אינפנטילים.
אתה מניח להם סוף, סוף לחיות בעולם הדימויים שלהם.
להבין בקצב שלהם.
אביטל שלום
אני מסכים איתך לחלוטין שהמילכוד ביחסנו לילדים נובע מכך שאנו מנסים לבגר אותם מהר ככל באפשר מחד ומאידך להשאירם ילדותיים, תלותיים,לא מבינים כלום….
מנסיוני, ילדים מבינים, מרגישים ותופסים הרבה יותר מכפי שאנו מעלים על הדעת, רק אין לנו מספיק כלים ןלהבין זאת.