רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
כאשר הגעתי בשעה 8.00 לחדרי שבבית הספר, פגשתי את ג. יושב ומחכה לי ליד הדלת. השעה של ג. הינה 9.00, כך שהוא הקדים בשעה, כמי שאינו יכול לחכות עוד, שעה תמימה.
ג. ילד כבן שבע, הינו בנם של זוג הורים פגועי נפש, בעלי יכולות הוריות מוגבלות מאוד. עד כה חיו בביתה של הסבתא, ששמרה על מסגרת נפשית וכלכלית תקינה ככל האפשר, אך לאחרונה נפטרה הסבתא והבית מתנהל כספינה טרופה, ללא יד מכוונת.
"בוקר טוב, מה שלומך?" שאלתי
"היום אני לא בא" הודיע ג. בקול כועס , כאומר או שתקבל אותי עכשיו ומיד או בכלל לא!
"חבל שלא תבוא" עניתי "אני אצטער מאוד אם לא תבוא".
"תיקח ילד אחר" ענה ג. בזעף והסתכל בטינה בילד של שעה 8.00 שהגיע לחדר.
"לא, אני לא אקח ילד אחר בשעה שלך, אני אשב ואחכה כל השעה רק לך".
ג. הלך קצת מפויס יותר והגיע בשעה 9.00, הוא נכנס לחדר ואיש מאיתנו לא הזכיר את התקרית של הבוקר, אלא ש ג. אינו רגוע כלל.
"בוא נילחם" הוא מצהיר ותופס סרגל מתכת ארוך ומנופף אותו כחרב בקרבה מסוכנת לאפי ולמשקפיי.
"לא , זה משחק מסוכן" אמרתי , "שים את הסרגל בצד".
"אני אחסל אותך" הוא אומר בקול רם וממשיך לנופף את הסרגל מול פניי.
"אם תחסל אותי, עם מי תיפגש פעם בשבוע בחדר הזה?" שאלתי
"אני אכנס לבד… אני אקח מפתח ואכנס ואשבור את כל המנורות… ואהרוס הכול… ואז אני אשרוף את החדר הזה"
בעודי מנסה לארגן בראש תשובה למתקפת הזעם הזו, מוסיף ג. ושואל :" אתה מורה?"
"לא, אני לא מורה" עניתי
"אתה פסיכולוג?" מוסיף ג. ושואל
"לא, אני מטפל באמנות שעובד עם ילדים בבציורים או משחקים" אמרתי
"אתה דפוק" משסע אותי ג. "כל הפסיכולוגים דפוקים ".
"אני חושב" אמרתי " שבעצם אתה שואל אם ילד שבא לפסיכולוג , הוא ילד דפוק, יכול להיות?"
"כן" משיב ג. נחרצות
"ובכן" אמרתי "ילד שבא לפה, הוא לא ילד דפוק בכלל, הוא פשוט ילד שצריך קצת עזרה" ניסיתי
"פסיכולוג הוא דפוק ובן זונה" עונה ג.
"שמעת מישהו אומר בבית או בכיתה שמי שהולך לפסיכולוג הוא ילד דפוק?" שאלתי שוב
"לא" עונה ג. "אני יודע שילדים שהולכים לפסיכולוג, הוא הופך אותם לבנות ובנות שהולכות לפסיכולוג, הוא הופך אותן לבנים!"
"אתה חושב שפסיכולוג יכול לשנות כל כך אנשים?" שאלתי
"כן" הוא עונה "הוא יכול"
"אתה גבר?" הוא מוסיף ושואל אותי
"כן , אני גבר " עניתי
"לא, לא, אתה חזק?"(עושה שרירים בשתי הידיים ומעלה ארשת זועמת על פניו)
"אני מבין מהשאלה שלך" עניתי "שאתה לא כל כך מבין איך מישהו יכול להיות גבר, אבל לא להיות חזק, שזה לדעתך לצעוק, לכעוס ולהעניש, כי אני אף פעם לא צועק עליך ולא מעניש אותך גם אם אתה מתנהג לא יפה" הצעתי.
"כן" משסע אותי ג. "כל פסיכולוג הוא הומו" אומר, מסיים את השיחה ומתחיל לשחק לבדו בצעצועים כשגבו מופנה אליי.
ואוו. איך אתה מצליח להישאר שקול ומקצועי ולא להתפרץ?
רונית שלום!
למרבה הצער האמת היא, שלפעמים אני ממש מתפוצץ,מתרגז ואפילו שונא. אלא שהנסיון המקצועי, השנים הרבות שאני עובד ובעיקר ההבנה שהכעס הוא מה שהילדים האלומקבלים יום יום כמעט מכולם ושלי , המיותר מכולם. תודה
אתה כותב מרתק אבישי. ופועלך חשוב כל כך. מרגשת דרכך האמפטית והעדינה.
תודה סמדר על תגובתך האוהדת, זה תומך ומחזק. אבישי
אבישי, אתה כמעט מלאך בשליחות.
העולם קשה ומתברר שילדים חוטפים מהתחלה…
יישר כוח
רות
רות תודה!
למרבה המזל אינני מלאך, מה שמאפשר לי להתחבר להזדהות ולהכיר את כל הגועל נפש, לו הייתי מלאך כל זה לא היה מוכר לי.