רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ח. ילד כבן 8 , מגיע לחדר קצר נשימה ומזיע. אין לי ספק, שאת ההפסקה "בילה" במריבות ועימותים בלתי פוסקים, עם ילדים אחרים. הוא ילד מאוד לא שקט, מתקשה לשבת גם בכיתה, קם ומפריע מדי חמש דקות ולרוב יוצא מהכיתה ומשוטט בחצר בית הספר.
גם אחר הצהריים, הוא משוטט בשכונה חסר מעש, הוריו מתקשים מאוד לשים לב אליו ולמעשה מסתפקים במתן מזון ומיטה, אך לא הרבה מעבר לזה.
הוא נכנס לחדר וכדרכו מאז אנו נפגשים, הוא תובע בתוקף:" גם היום נשחק מחבואים!"
זה ריטואל קבוע ויציב, בו הוא מסתתר בחדר ואני צריך לחפש אותו ולאחר זמן רב, לגלות אותו.
צריך לציין, חדרי שבבית הספר ממש קטנטן, כ2X2 מטר ויש בו רק שולחן קטן, שני כיסאות, ארון וקבוצת מדפים צמודה לקיר. למעשה אי אפשר בשום צורה להתחבא בחדר כראוי.
לח. יש שלושה מקומות מחבוא קבועים, מתחת לשולחן, בתוך הארון, או מאחורי הדלת הפתוחה.
למרות המגבלות האלו, ח. ממשיך שוב ושוב להתחבא באותם מקומות בדיוק ומעולם לא נמאס לו לחזור שוב על אותו המשחק.
התהליך הינו כזה: אני יוצא רגע מהחדר וח. מסתתר באחד המקומות הקבועים ואז אני נכנס ומתחיל "לחפש" אותו.
"איפה ח." אני שואל בקול בקול רם "הרגע הוא היה פה ופתאום נעלם, זה ממש פלא איך הילד הזה נעלם פתאום, איפה הוא יכול להיות?, אולי על המנורה (אני מביט למעלה), אולי בקופסת הצבעים?(אני פותח קופסא קטנה ומציץ בה), אולי הוא פשוט עף מהחלון?"
מתחת השולחן, אני שומע את צחוקו המתגלגל של ח. אך כמובן, איני מגלה אותו, עליי להוסיף ולהסתובב בחדר עוד ועוד, להסתכל במקומות קטנים ובלתי אפשריים, אבל כל הזמן להוסיף ולשאול בקול רם וברור:" איפה ח.?"
אחרי שעוברת כרבע שעה של חיפושי סרק, בהם שאלתי שוב ושוב: " איפה ח. לאן הוא נעלם?" עלי לצאת לרגע מהחדר כדי לבדוק אולי הוא יצא בכלל החוצה.
שהות קטנה זו מספיקה לח. להגיח מתחת לשולחן ולהתיישב על הכיסא בהבעה תמימה כאילו תמיד היה כאן.
אז על פי הריטואל הקבוע, עלי להניף את ידיי לפתוח את פי בתדהמה ואת עיניי בהבעה מוגזמת של הפתעה ולומר:" איזה פלא חיפשתי וחיפשתי אותך בכל מקום ולא היית בחדר, איך זה שאתה פה, ממש פלא!"
ח. מגיב בצחוק של הנאה ודורש במפגיע :"עוד פעם, עוד פעם".
נוגע ללב, אייכה.
איה אתה ממש.
שימחת אותי אביטל בתובנתך ותבומתך. תודה. אבישי
איזה יופי, סופסוף מישהו מחפש אותו ולא מוותר עד שהוא נמצא או מתגלה. איכה? הנני.
אכן רקפת אין דבר מעייף יותר מאשר לחפש כפי שאין דבר חשוב יותר למאשר לנסות ולנסות ולנסות… עד שיימצא. תודה. אבישי