רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
כשהגיעה השעה של נ. להיכנס לחדר הטיפולי בבית הספר, פתחתי את הדלת וחיכיתי, אך כרגיל נ. לא הופיע.
הוא ילד כבן 10 ונמצא כבר מעל חצי שנה בטיפול, אך לעתים נדירות ממש הוא מצליח לזכור את היום והשעה שלו. ברוב המקרים הוא פשוט שוכח, כי בעצם אינו יודע כלל איזה יום היום ומה השעה עכשיו.
בלית ברירה, אני נוהג ללכת להביאו מכיתתו. כשהוא רואה אותי נכנס לכיתה, עולה על פניו חיוך אומלל שיש בו יותר מבוכה, התנצלות ובושה ושולף תרוץ סתמי של:" רציתי לבוא ובדיוק עמדתי לצאת, אז המורה אמרה שצריך להעתיק משהו מהלוח…" וכדומה.
שוחחנו רבות על כך, שאפילו ילדים בכיתה א' זוכרים כבר לאחר חצי שנה את היום והשעה הקבועים שלהם והוא אינו מצליח לזכור, למרות שניסינו שיטות רבות ושונות של תזכורת, כולל בהפסקה, שעה טרם בואו, אך הכול ללא הועיל.
הפעם כשבאתי לקחת אותו, הופיע תרוץ חדש ומקורי:" הכול בגלל העוגה" אמר.
"איזו עוגה?" שאלתי
"היו היום שתי עוגות יום הולדת שילדים הביאו לכיתה ורציתי גם פרוסה ולא נשאר לי כלום" ענה.
"איך זה ש 40 ילדים אכלו שתי עוגות ורק אתה היחיד שלא קיבל כלום?" תהיתי.
"כן" ענה "המורה אמרה שמי שיוצא החוצה, לא יכול להיכנס חזרה שוב ואני לא שמעתי".
"אם כך , זה לא שחילקו עוגה בכיתה ואתה לא קיבלת, פשוט היית בחוץ" אמרתי.
"לא, זה תמיד ככה" אמר " כולם שונאים אותי ואומרים שאני מכוער!"
כאן חשוב לציין, תדמיתו של נ. בעיניי הינה של ילד מקובל חברתית, נאה במיוחד ובעל הופעה מסודרת ורחוק מאוד מלהיות מכוער. בהפסקות אני מבחין בו תמיד משחק בהנאה עם ילדים אחרים, הוא ערני, נמרץ ורחוק מאוד בעיניי מדימוי הילד הדחוי והמבודד.
"כן" הוא ממשיך "כולם שונאים אותי ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלי וגם לא נותנים לי לאכול ואני רעב!".
"רעב?" שאלתי "מה זאת אומרת רעב?"
"אף פעם לא מכבדים אותי בכלום וגם אין לי אף חבר בכיתה".
"איך זה שאין לך חברים ?" שאלתי
"כי כשבאתי לבית הספר בכיתה ב', אמרו עליי כל מיני דברים וכולם האמינו ועד היום זה ככה, כל הזמן וגם לא מזמינים אותי לאף ילד" הוסיף
"אז אולי תזמין אתה מישהו מהכיתה אליך" הצעתי
"לא הם לא באים, אף פעם, הם חושבים שאני כזה לא יודע!"
"אתה מתכוון שאתה לא נחשב תלמיד טוב ושקשה לך בלימודים?" שאלתי
"כן" הודה "והכי קשה לי בחשבון"
"אולי בגלל זה "הצעתי "קשה לך כל כך לזכור את השעה הקבועה שלנו, כי צריך לעשות חשבון איזה יום היה אתמול ולכן איזה יום היום ומה השעה עכשיו…."
"נכון זה רק בגלל זה" הסכים ופניו אורו.
יש לך נשמה יתרה.
שבת שלום והרבה אור
רות
רות תודה רבה וחג שמח
נורא מבלבל עם ילדים וגם אנו אולי כאלה לא משקפים ומשתקפים לעצמינו נכון.
מכירה את הבעיה מקרוב.
שלום אביטל אני מסכים איתך לחלוטין, אולי נסכם שנורא מבלבל לעבוד עם בני אדם.
תודה