רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ה. ילד כבן 6, נכנס לחדר ומייד מבקש לצבוע דולפין קטן מגבס, שעשה בשבוע שעבר ובינתיים התקשה והתייבש.
פרט להיותו ילד סוער ונמרץ מאוד מטבעו, הוא עובר כרגע תקופה מאוד לא שקטה בבית , עקב פרידת זוג ההורים ופירוק הבית מיחידה אחת, לשתי יחידות נפרדות, זו של אבא וזו של אמא.
"איזה צבע אתה רוצה לדולפין?" שאלתי
"כחול"" ענה והחל לצבוע את הדולפין בכחול, אך עד מהרה הופנתה תשומת ליבו לכוס המים שבתוכה שטף את המכחול והמים כמובן נצבעו מיד בכחול.
"תראה" אמר "זה מים לשיקוי" ומרגע זה, עזב את הדולפין ושקע כולו בכוס המים.
"אני צריך עוד צבעים" אמר "הרבה צבעים" אמר.
"אתה רוצה לצבוע את הדולפין בעוד צבעים?" שאלתי
"לא,לא זה רק בשביל ערבובים " השיב והחל שופך לכוס המים צבעים רבים ושונים: אדום, ירוק, צהוב וכדומה וערבב במרץ בלתי נלאה עם המכחול. עם הערבוב, נעכרו המים וגונם נעשה בהדרגה כהה יותר ויותר עד שהפך למעין חום.
"זה ממש כמו לעשות שיקוי" התפעל והמשיך לשפוך עוד ועוד צבעים למים, עד שהשחירו ונראו כמו גוש בוץ צמיג ונוזלי.
למרות שמידי פגישה הוא בוחר לעשות משהו אחר וחדש, הגיע קצר נשימה לפגישה הבאה וכבר בדלת פלט מילה אחת:"שיקויים!".
"אני צריך צנצנות עם מכסה" אמר " היום לא נשפוך את השיקויים בסוף, צריך לשמור עליהם כי הם חשובים מאוד".
הבאתי כמה צנצנות זכוכית עם מכסה, ו ה. התיישב מיד להכנת שיקויים נוספים. הוא ערבב במרץ את כל הצבעים האפשריים וכשהצנצנת התמלאה נוזל עכור בלתי מזוהה, סגר אותה בקפדנות והניחה בצד.
לאחר זמן ממשוך של ערבוב צבעים, קם בהחלטה פתאומית, הסתובב בחדר והחל לאסוף חומרים נוספים: דבק פלסטי נוזלי, נסורת מארגז העץ, גבס ולא הסתפק בזאת, יצא החוצה וחזר עם שתי ידיים מלאות חול מהגינה.
"עכשיו זה יהיו שיקויים טובים יותר" אמר והוסיף לכל צנצנת גם חול, דבק פלסטי ואפילו תערובת עלים טחונה, סגר בקפדנות את המכסים וסידר את הצנצנות הרבות על השולחן.
"איך נדע למה מיועד כל שיקוי?" שאלתי
"נכון" אמר "צריך לכתוב על כל מכסה למה זה טוב".
ה. לוקח מרקר ומבקש ממני לכתוב באותיות גדולות וברורות על המכסים. "זה" הוא אומר "שיקוי שהופך אנשים רעים לטובים וזה הופך אנשים טובים לרעים וזה הופך אנשים לחצי חצי, גם טובים וגם רעים".
"ואם אני אשתה אותו למשל, מה יקרה לי אם זה חצי חצי" שאלתי.
"תהיה גם טוב וגם רע, גם תגנוב ותעשה מה שרעים עושים וגם תהיה טוב" הסביר.
לפני צאתו מהחדר, הסתובב, חזר לשולחן , הפך כל צנצנת, ניער אותה, ניסה לעמוד על מידת סמיכותה ושאל: "מתי זה כבר יתקשה? מתי זה יהיה חתיכה אחת?"