רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ב. ילד כבן אחת עשרה, הינו בנם של זוג הורים הגרושים כבר אחת עשרה שנים. למעשה נולד ב. כחודש לפני הפרידה, כך שמעולם לא חוה דמות אב קבועה ונוכחת.
פרק הגירושין היה ונשאר פצע פתוח שאינו מגליד. בת זוגו החדשה של האב, עימה התחתן והביא כבר שלושה ילדים לעולם, הייתה בעבר חברתה הקרובה של האם וניהלה רומן עם האב מאחורי גבה ולמעשה "לקחה את אבא" (כדברי
הילד).
האם נותרה לבדה עם תינוק בן חודש שכל עולמה חרב לפתע. לדירה החדשה אותה קנו, לא נכנסו מעולם, החברים נעלמו כולם ואפילו הוריה, לא הצליחו להוות משען לאם הצעירה, מאחר והם לדבריה "מוגבלים רגשית".
היא עברה שנים קשות של מעבר מדירה שכורה אחת לשנייה, מעבודה לעבודה, עם צורך להתאקלם כל פעם מחדש במקום זר.
רק לפני כשנה, הצליחה לרכוש סוף סוף דירה קבועה לעצמה, מכספים שנתנו דווקא הסבא והסבתא, הוריו של הבעל שחשו כנראה נקיפות מצפון על תלישותה הרבה, מה גם שהבעל עצמו הסתדר מצוין, בבית חדש ומרווח.
היא מספרת שגם לאחר הלידה, סבלה מדיכאון כבד וגופה לא הצליח כלל לייצר חלב עבור התינוק, מצב אותו הצדיקה במחשבה שבמצבה הנפשי, עדיף לה לא להניק בכלל, כי החלב שלה יהיה "לא טוב".
קצרה היריעה מלתאר את הטלטלות שעברה במשך השנים, אך בהדרגה החלה ליצור קשרים חדשים, גם אישיים וגם חברתיים ומצאה תמיכה רבה בהצטרפות לחוג "מעגל נשים", שפעל באמצעות משחק ופסיכודרמה והחלה לחוש שם כמו במשפחה.
בהדרגה החלה לעלות על נתיב של שיקום וריפוי עצמי, אך סוגיה אחת נשארה בלתי פתורה לחלוטין והיא קשורה לילד.
האב, המקיים עמו קשר רציף ולוקח אותו לביקורים בביתו החדש, מעמיד את עצמו כל הזמן בעמדה הפוכה לזו של האם, שאף היא מצידה מייצגת באופן קבוע, עמדה קיצונית הפוכה לזו של האב.
זה נוגע לכל אספקט בחייו של הילד, החל מאופן לבושו, מנהגי האכילה שלו והדרך בה הוא מכין שעורים וכלה ברצונותיו ותוכניותיו לגבי מה יעשה וכיצד.
מעולם לא הסכימו ביניהם על כלום. כל עניין קטן או גדול, הופך מיד למלחמת עולם ביניהם, הנמשכת למרבה הצער כבר אחת עשרה שנים ארוכות ומלווה תמיד בשיחות קשות מאוד בטלפון, השמצות הדדיות וטינה עמוקה ושורשית.
ב. עצמו נמצא בטפולי כבר כמעט שנה. אני חווה אותו כילד נבון להפליא, תקשורתי מאוד ורהוט דיבור. הוא אינו נראה לי כילד עצוב או מדוכא ובאורח פלא הוא משכיל כנראה לנווט בין שני הכוחות ההפוכים הפועלים עליו מאז לידתו. הוא מוכשר מאוד ביצירה ומצליח להכין עבודות מושקעות ומורכבות.
לקראת סיום הטיפול הוא מגיע יום אחד ומחליט ליצור מסלול מפותל וארוך לסקטבורד קטן אותו הביא עימו. הוא רוצה לתת לסקטבורד דחיפה קלה בהתחלה, כדי שיגלוש בעצמו על המסלול כולו, מתחילתו ועד סופו.
לקח לנו כמה פגישות רצופות לבנות מסלול משופע, ארוך ומפותל שתפס את השולחן כולו. לאחר ניסיונות רבים שחייבו שיפורים ותיקונים שוב ושוב, היה המסלול מוכן.
ב. הציב את הסקטבורד בקצהו העליון של המסלול ונתן לו דחיפה קלה, הסקטבורד החל לגלוש לאיטו במורד, תוך שהוא צובר מהירות. לעתים הגיע בשלום לסופו של המסלול ולעתים בפיתול או בסיבוב, פשוט נזרק החוצה.
"אתה יודע" אמרתי "בעצם כל הזמן פועלים על הסקטבורד שני כוחות מנוגדים, אתה יודע מהם?" שאלתי.
"כן" השיב "פועל עליו כוח הכובד שמצמיד אותו למסלול ומאפשר לו לגלוש למטה, אך פועל עליו גם כוח ההתמדה, שזה הכוח שמחייב אותו להמשיך בכיוון קבוע ואם יש סיבוב או פיתול הוא עף החוצה, נכון?"
"נכון מאוד" השבתי בהפתעה על הידע המדויק שהפגין "וזה לא קל לפעול כששני כוחות מנוגדים פועלים עליך" הוספתי.
"אתה מספר לי, זה סיפור חיי" השיב.