רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
לפגישה ראשונה עם ס. ילדה בת שמונה, קדמה פגישת היכרות וקבלת מידע מהוריה שהגיעו אלי כמקובל, לפני שהילדה עצמה התחילה בטיפול.
הם מספרים על ילדה רביעית, הקטנה מכול ילדיהם, שעד לפני כחודשיים, לא הייתה איתה שום בעיה, בניגוד לשאר שלושת אחיה שכול אחד מהם סובל מבעיה מסוימת (דיסלקציה, היפראקטיביות, הפרעת קשב וכדומה).
הם גרים בקיבוץ והאב,בן קיבוץ בעצמו, אוהב מאוד את המקום וחי בו מתוך בחירה ותחושת הגשמה עצמית. האם, מעולם לא נקשרה למקום, היא מודעת ליתרונות הקיבוץ מבחינת מתן אפשרויות לילדים, אך היא עצמה עובדת מחוץ לקיבוץ ורואה בו מקום מגורים בלבד, אך לא בית במובן העמוק, דבר היוצר מטיבו לא מעט בעיות.
הם מספרים שלפני כחודשיים, החלו לצוץ תופעות מטרידות אצל ביתם הקטנה, מועקות, בכי, תסכול וצעקות ובבית הספר שמו לב שהילדה מתבודדת ואינה משחקת כהרגלה עם חברותיה. החלו גם קשיי פרידה מהאם והמורות אומרות שלפי הרגשתן הילדה בחרדה.
כאן נכנסת לסיפור אינפורמציה נוספת, שהאם והאב נמצאים כבר למעלה מחודש בטיפול זוגי, עקב מה שהוגדר על ידיהם כקשיים בזוגיות תקופה ארוכה. לדבריהם אין ריבים, צעקות או חוסר כבוד, אך יש ביניהם הרבה מתחים אותם הגדירה המטפלת הזוגית כ"פצצה מתקתקת", שהילדה מרגישה.
חולף שבוע ו ס. מגיעה לפגישה ראשונה. היא בעיניי ילדה חמודה ונעימה מאוד הנכנסת לחדר ובודקת בעניין ובסקרנות את כל החומרים והאביזרים שבו, מתבוננת מה ילדים אחרים עשו וכיצד ומחליטה מיד: "אני רוצה לבנות בית". (אין בחדר שום בית כזה או אחר).
לאחר סקירת כל החומרים האפשריים, ס. בוחרת קופסת קרטון גדולה ומבקשת ממני לגזור בדפנות הקופסה דלת נפתחת וחלון בכל צד. היא צובעת את קירות הבית בלבן ואת הגג באדום. הבית מוכן, אך הוא ריק לגמרי בתוכו.
"עכשיו נעשה רהיטים לבית" היא אומרת.
"בסדר, עם מה נתחיל?" שאלתי
"קודם כל צריך מיטה " היא עונה בהחלטיות.
ס. מחפשת בחדר אביזרים לבניית מיטה, היא בוחרת קרש גדול ועבה, שתופס למעשה את רובו של החלל הפנימי. "מזה נעשה מיטה" היא אומרת בשביעות רצון.
"אבל המיטה הזו תתפוס את כל הבית כמעט" אני אומר
"לא נורא" היא משיבה "המיטה חשובה מאוד!"
ס. מניחה את הקרש על השולחן ומתפנה לחפש חומרי ריפוד עבור מזרן ושמיכות. היא מוצאת חתיכת ספוג, גוזרת אותה בקפדנות למימדי הקרש התחתון ומדביקה עליו את הספוג כמזרון.
היא חוזרת לארגז הבדים, מוציאה כמה פיסות בד צבעוניות, גוזרת מהן שמיכות ויוצרת גם שתי כריות בראש המיטה.
השעה תמה ועל השולחן ניצב בית שאת רובו ממלאת מיטה זוגית גדולה.
"ומי ישכב במיטה?" אני שואל
"אבא ואימא, אלא מי?" היא עונה.