בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
הָאִשָּׁה הַמּוּפְלָאָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ / רבקה ירון ©
נוֹלֶדֶת
– נֶעֱצֶרֶת
יַד עֲנָקִים חוֹסֶמֶת אֶת
הַצְּעָדִים הַקַּמָּאִיִּים שֶׁבְּבִטְנָהּ וְחוֹבֶטֶת
בָּהּ
בְּשִׂמְחָה
רַבָּה
הָאִשָּׁה הַמּוּפְלָאָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ מִתְרוֹמֶמֶת
(לַמְרוֹת הַכּוֹל), אוֹסֶפֶת אֶת
הַמִּקְצָב, אֶת אֵיבָרֶיהָ, אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ, אֶת-
יָדֶיהָ מוֹבִילוֹת לִתְנוּעָה
לְסִחְרוּר לִקְרִיאָה לְלִטּוּף לִבְרִיאָה לְלֵדָה לַהֲנָקָה
זַפְּטָה
מוּטַחַת
עַל
שָׁדֶיהָ
רֶגֶל בּוֹעֶטֶת בְּעַכּוּזָה
אוֹמְרִים שֶׁהִיא אַלִּימָה
אשה מופלאה באמת נופלת וקמה נחבטת ויולדת ובוראת עולם כנגד כל הסיכויים
ועוד אומרים שהיא אלימה
מה היינו עושות בלי האשה המופלאה הזאת
גם אני שואלת אֶת השאלה הזאת, חנה.
תודה רבה על התגובה הברורה כל כך,
ושבת שלום.
רבקה שלום רב!
הולכת איתך עם כותרת השיר המסקרנת. עם "הָאִשָּׁה הַמּוּפְלָאָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ" את מובילה אל מבוא החיים של כולנו, האשה, אשת האיש.
התיאור -"יַד עֲנָקִים חוֹסֶמֶת אֶת/ הַצְּעָדִים הַקַּמָּאִיִּים שֶׁבְּבִטְנָהּ וְחוֹבֶטֶת/ בָּהּ/ בְּשִׂמְחָה/ רַבָּה" מוזר ונשמע כסיפור אגדה, או מיתוס אלילי. ההזדהות של הדוברת-מספרת היא ברמת הסמל המצויר של האשה הקוסמית ואולי זו גם הסיבה שלאחר תיאור החזון והמופלא שבה היא הנותנת "לְלִטּוּף לִבְרִיאָה לְלֵדָה לַהֲנָקָה" אז באה דוקא ה"זפטה" ומוטחת בגסות וברגל בועטת על גופה ונשיותה.
התיאור שלך הנע בין המיתי לקונקרטי במעבר חד לשפת הרחוב העכשווית, יוצר זווית הסתכלות מפתיעה, ושאלה נוקבת על מקומה של האישה, בחברה, במשפחה ובחיים בכלל, אך חסר לדעתי את הזהות וההזדהות האישית שלך ככותבת. יש רמזים, אבל לא מספיק נוגעים. תודה ~ רוחה
וואו רוחה יקרה, קריאה מדוּקדקת, פרשנות מדקדקת, מילה-מילה. תודה!
תודה גם על דעתך – מה חסר בטקסט. חומר למחשבה.
שבוע טוב!
שיר קשה, חשוב.
אומי, תודה על המחמאה :).
בכלל, תודה על תגובתך.
שבוע טוב!
"האשה המופלאה שבתוכנו מתרוממת אוספת את המקצב…"_נפלא!
עפרה
עופרה, תודה!
אהבתי את הבחירה שלך לתגובה.