צֶלֶם

.
.

צֶלֶם / © רבקה ירון

בְּאַמְתַּחְתִּי שְׁתִּי נוּרוֹת חֲדָשׁוֹת לַמְּנוֹרָה הַיְּשָׁנָה וְהַנֶּאֱמָנָה

שֶׁלִּי – אוֹצָר חָבוּי בֵּין שְׁאָר הַמִּצְרָכִים – וַאֲנִי בַּתּוֹר

לָאוֹטוּבּוּס. הַקַּבְּצָנִית, זְקֵנָה גּוּצָה וּנְעִימָה, מְצַלְצֶלֶת בְּפַחִית

אוֹצְרוֹתֶיהָ כְּשֶׁתַּיָּר דּוֹחֵף לְפָנֶיהָ זוּג יָדַיִם וּסְמַרְטְפוֹן. הִיא

נֶעֱלֶבֶת, מְלִיטָה פָּנִים – בּוּם-טְרַאח הַתַּיָּר נֶאֱבַק בָּהּ מְגַדֵּף בּוֹעֵט

בָּהּ וּבִי (נֶזֶק שׁוּלִי), מַפְעִיל יָדַיִּם ו- הַסְּמַרְטְפוֹן עָף לוֹ בֵּין

הַמְּצָרִים. אֲנִי קָמָה. הַקַּבְּצָנִית לֹא, בּוֹכָה. הָאוֹטוֹבּוּס מַגִּיעַ

וַאֲנִי  

        אֲנִי רוֹאָה, זֶה כְּאִלּוּ עַם ישְׂרָאֵל צוֹעֵד עַל קֵבָתָהּ, הִנֵּה פּוֹרְצֵי

הַדֶּרֶךְ לִירוּשָלַיִם בַּעֲלִיָּה לָרֶגֶל אוֹטוֹבּוּסָה

                                                      דּוֹחֲפִים אוֹתִי מַעְלַה

(שׁוֹמַעַת קְלִיק-קְלִיק – מְצַלְּמִים אוֹתָהּ צֶלֶם, נֶצַח שֶׁל קַבְּצָנִית

וְשֶׁל רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת)

                                 (שְׁתֵּי הַנּוּרוֹת נִצְּלוּ, אֲנִי פָּחוֹת)

                                                                            חֲבֶרְתִּי

מַמְתִּינָה לִי בְּבֵית הַקָּפֶה. אֲנִי שְׂרוּטָה (לֹא רוֹאִים), מִתְיַשֶּׁבֶת. מַשֶּׁהוּ

בְּמִרְאִי מַטְרִיד אֶת חֲבֶרְתִּי. הִיא שׁוֹאֶלֶת, וּמַה בְּאַמְתַּחְתֵּךְ? (לַקַּבְּצָנִית

אֵין אַמְתַּחַת.) אֲנִי מְבִינָה אֲבָל עוֹשָׂה כְּאִלּוּ וְדוֹלָה מִתּוֹכָהּ אַחַת מִן

הַנּוּרוֹת כְּשֶ

                 מִישֶׁהוּ מֵנִיף טַבְּלֶט, סוֹקֵר אוֹתָנוּ (אוֹתִי), מְצַלֵּם –

       הַנֶּצַח מִצְטַלֵם בְּאִינְסְטָ-גרָם בְּדִיּוּק שֶׁל מִיקְרוֹן. עוֹד אַחַת

קָמָה מְצֻיֶּדֶת בְּאַייפַּד, מַנְצִיחָה שׁוּב (הַקַּבְּצָנִית, מִישֶׁהוּ עָזַר לָהּ?)

     – שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אֲנִי אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתִּי, שָׁלוֹשׁ מִסְפָּר מָגִי חָזָק,

הַשִּׁלּוּש הַקָּדוֹשׁ: הַסְּמַרְטְפוֹן, הַטַּבְּלֶט וְהַאַייפַּד, וְרוּחַ הַקֹּדֶש שׁוֹרָה

עַל בִּטְנָהּ שֶׁל קַבְּצָנִית

                              חֲבֶרְתִּי הֲמוּמָה, בּוֹדֶקֶת אוֹתִי, עַל מַה אֲנִי

מְדַבֶּרֶת. וַאֲנִי מְסַפֶּרֶת: