בין שתי הרשויות
  • רבקה ירון

    לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)

צֶלֶם

.
.

צֶלֶם / © רבקה ירון

 

בְּאַמְתַּחְתִּי שְׁתִּי נוּרוֹת חֲדָשׁוֹת לַמְּנוֹרָה הַיְּשָׁנָה וְהַנֶּאֱמָנָה

שֶׁלִּי – אוֹצָר חָבוּי בֵּין שְׁאָר הַמִּצְרָכִים – וַאֲנִי בַּתּוֹר

לָאוֹטוּבּוּס. הַקַּבְּצָנִית, זְקֵנָה גּוּצָה וּנְעִימָה, מְצַלְצֶלֶת בְּפַחִית

אוֹצְרוֹתֶיהָ כְּשֶׁתַּיָּר דּוֹחֵף לְפָנֶיהָ זוּג יָדַיִם וּסְמַרְטְפוֹן. הִיא

נֶעֱלֶבֶת, מְלִיטָה פָּנִים – בּוּם-טְרַאח הַתַּיָּר נֶאֱבַק בָּהּ מְגַדֵּף בּוֹעֵט

בָּהּ וּבִי (נֶזֶק שׁוּלִי), מַפְעִיל יָדַיִּם ו- הַסְּמַרְטְפוֹן עָף לוֹ בֵּין

הַמְּצָרִים. אֲנִי קָמָה. הַקַּבְּצָנִית לֹא, בּוֹכָה. הָאוֹטוֹבּוּס מַגִּיעַ

וַאֲנִי  

        אֲנִי רוֹאָה, זֶה כְּאִלּוּ עַם ישְׂרָאֵל צוֹעֵד עַל קֵבָתָהּ, הִנֵּה פּוֹרְצֵי

הַדֶּרֶךְ לִירוּשָלַיִם בַּעֲלִיָּה לָרֶגֶל אוֹטוֹבּוּסָה

                                                      דּוֹחֲפִים אוֹתִי מַעְלַה

(שׁוֹמַעַת קְלִיק-קְלִיק – מְצַלְּמִים אוֹתָהּ צֶלֶם, נֶצַח שֶׁל קַבְּצָנִית

וְשֶׁל רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת)

                            

                                 (שְׁתֵּי הַנּוּרוֹת נִצְּלוּ, אֲנִי פָּחוֹת)

 

                                                                            חֲבֶרְתִּי

מַמְתִּינָה לִי בְּבֵית הַקָּפֶה. אֲנִי שְׂרוּטָה (לֹא רוֹאִים), מִתְיַשֶּׁבֶת. מַשֶּׁהוּ

בְּמִרְאִי מַטְרִיד אֶת חֲבֶרְתִּי. הִיא שׁוֹאֶלֶת, וּמַה בְּאַמְתַּחְתֵּךְ? (לַקַּבְּצָנִית

אֵין אַמְתַּחַת.) אֲנִי מְבִינָה אֲבָל עוֹשָׂה כְּאִלּוּ וְדוֹלָה מִתּוֹכָהּ אַחַת מִן

הַנּוּרוֹת כְּשֶ

                 מִישֶׁהוּ מֵנִיף טַבְּלֶט, סוֹקֵר אוֹתָנוּ (אוֹתִי), מְצַלֵּם –

       הַנֶּצַח מִצְטַלֵם בְּאִינְסְטָ-גרָם בְּדִיּוּק שֶׁל מִיקְרוֹן. עוֹד אַחַת

קָמָה מְצֻיֶּדֶת בְּאַייפַּד, מַנְצִיחָה שׁוּב (הַקַּבְּצָנִית, מִישֶׁהוּ עָזַר לָהּ?)

     – שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אֲנִי אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתִּי, שָׁלוֹשׁ מִסְפָּר מָגִי חָזָק,

הַשִּׁלּוּש הַקָּדוֹשׁ: הַסְּמַרְטְפוֹן, הַטַּבְּלֶט וְהַאַייפַּד, וְרוּחַ הַקֹּדֶש שׁוֹרָה

עַל בִּטְנָהּ שֶׁל קַבְּצָנִית

                              חֲבֶרְתִּי הֲמוּמָה, בּוֹדֶקֶת אוֹתִי, עַל מַה אֲנִי

מְדַבֶּרֶת. וַאֲנִי מְסַפֶּרֶת:      

                                      

 

13 תגובות

  1. הקבצנית את והשילוש הקדוש נראה שכולם עסוקים בשילוש הטכנולוגי הקדוש מאשר במצוקתה של הקבצנית
    פני הדור כפני הטאבלט

    • חנה יקרה, אני בצרות.
      חשבתי שהדגשתי מספיק היבטים חשובים לי.
      חוץ מזה, יפה מה שכתבת: "פני הדור כפני הטאבלט."

      תודה רבה על הכנוּת!

      • אני נתקעתי על ה"שרוטים"
        הלא נראים.

        קולות וצלילים. לפעמים צללים.
        קצב גם
        שיש למילים. כתובות,

        למראות. והם והן עוברות פה מצוין!
        תודה!

        • רוני (נעים מאוד להכיר), לפי תגובתך, הקריאה שלך מעודדת אותי.
          תודה לך!
          ולהתראות.

  2. שני המשפטים הראשונים, לטעמי, אינם ברורים.
    כי אין לי , לצערי, רצף מחשבתי כמו שלך ונתקעתי בניסיון להבין במה קשורות נורות החשמל לנאמנות, לאוצר חבוי, ולמצרכים?.
    כשכל זה בתור לאוטובוס.
    והינה כבר הקבצנית ….

    מצד שני אהבתי את ההשתלשלות הקולחת שהסבירה את השילוש הקדוש….

    גם נזכרתי ב"צלם" שעוברים את הגבול כדי לצלם את העוול שבכיבוש….ולמעשה לא אכפת להם על המצב הקשה בבית….

    • תמי, תודה על הכנוּת.
      ותודה על הקריאה.
      אוצר – נורות – מנורה (ישנה, נאמנה); לעומת: אוצרותיה של הקבצנית. מקווה שהסברתי בלי להיות הפרשנית של עצמי :).

      צֶלֶם – 'בצלמוֹ', לכך כיוונתי. כנראה, לא מספיק ברור.

      תודה שוב.

      • תיקון שם:
        תמי יקרה, בתגובה הקודמת שלי לך ברחה לי המ'ם של שמך.
        סליחה!
        תודה שוב ויום יפה לך.

  3. אכן כך פני הדור כפני הטאבלט.תיארת זאת היטב.

    עפרה

  4. "אֲנִי רוֹאָה, זֶה כְּאִלּוּ עַם ישְׂרָאֵל צוֹעֵד עַל קֵבָתָהּ, הִנֵּה פּוֹרְצֵי
    הַדֶּרֶךְ לִירוּשָלַיִם בַּעֲלִיָּה לָרֶגֶל אוֹטוֹבּוּסָה"

    דברים עמוקים בהרבה יש בשיר הזה!

    הפואטיקה יוצרת – קולאז' – קולאז' של זמנים – העבר מבוטא בביטוי אודות ראשית ירושלים בטרמינולוגיה הייחודית לאתוס הציוני שהפך למיתוס- כל זה בצמד המילים "פורצי הדרך לירושלים"- הפורצים ההם עשו את שלהם אבל אנחנו פוגשים את ביטוי הפריצה בהקשרים אחרים: פירצה עלולה לקרא לגנב…/ פורצים לרשות הפרט, לזקנה חסרת הגנה/ פריצות [נו ברור!] כל זה קולאז לשוני שירון מצרפת לו קולאז תכנים: – הטכנולוגיה והאלימות.
    פורצי הדרך לירושלים לא הגיעו לפי זה למושג "ירושלים" שנשארה ירושלים של תועבה-אלימות-בעודם מנפנפים בטבלטים.
    מושג ה "עֲלִיָּה לָרֶגֶל"
    נראה כאן תלוש מההקשר. הרי הוא מושג דתי בהקשר לירושלים. ואכן הפורצים הקלאסיים לא פרצו את הדרך לירושלים אף לא לירושלים של מושגי האתוס היהודי [עיר הצדק וכד'] אלא לירושלים שמוטיב הפריצה מובן ממה שמתגלה בה:
    הזקנה נחבטת בכלים של שיאי הטכנולוגיה.
    מפתיע לציין כאן שבהר חוצבים בירושלים ישנה קריה טכנולוגית חשובה מאד… גם השיר הזה חשוב. חשוב ומעורר.

    • תגובה בלתי צפויה בשלב זה, יוסף.
      ותגובה חשובה בשבילי, כי ציפיתי לקריאה כמו שלך.
      ברשותך:
      המנורה "הישנה והנאמנה" ושתי הנורות החדשות שבתחילת הטקסט (הנורות החדשות: החלפת התאורה על המתרחש) היו אמורות להוביל להיבט הרליגיוזי. אבל לא צלח לי, אני מבינה.

      תודה רבה, תודה גדולה על קריאתך ותגובתך!
      ושבת שלום,
      ואיחולי הצלחה בהשקת הספר החדש שלך.

  5. צלם אנוש, ארגון צלם, צלם אלוהים, וצלמניה (צילום) כל אלה נמצאים כאן.
    השיר שלך מרגש מאד ואני מניחה שאחזור לקראו.

    • נעמה, גם תגובתך בלתי צפויה בשלב זה :).
      ותוכנָהּ – אני מברכת את בּוֹאָהּ. כפי שכתבתי ליוסף, לעיל, ציפיתי לקריאה כזאת.

      תודה רבה לך ושבת שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרבקה ירון