בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
ניסוי ותהייה – I. / © רבקה ירון
או: וריאציות על אותו נושא
בכלים של השירה הקוֹנְסֶפְּטוּאָלִית
הערה: מדובר באותו המשפט עצמו. הטקסטים הממוספרים 1. (1.1; 1.2.; וכו'):
בכלים של שירה; הטקסטים הממוספרים 1. I. ואחריו: 1 .I.2., וכו': בכלים של
פרוזה. האפשרויות שונות ומתמיהוֹת (אותי). בשבילי, זה ניסוי ותהייה.
בפרוזה עסקתי בצמצום – באלימינציה –, תוך ניסיון לשמור על המושג העיקרי
שמבוטא במשפט המקורי ועל משמעותו הלבד.
לא מיציתי את כל האפשרויות כולן, רק את חלקן. אני מקווה שיעניין ויפתה לנַסות
בעצמכם (בלי יומרות, באמת). להלן.
1. 1.
הַזְּמַן חוֹלֵף לְפָנַי.
הַמֵּרוֹץ אָבוּד. נִסָּיוֹן מַתִּישׁ, לְהַשִּׁיג
עוֹד
מִמַּה שֶׁהָיָה כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1. 2.
הַזְּמַן חוֹלֵף לְפָנַי.
הַמֵּרוֹץ אָבוּד. נִסָּיוֹן
מַתִּישׁ, לְהַשִּׁיג עוֹד
מִמַּה שֶׁהָיָה כְּבָר
מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1. 3.
הַזְּמַן חוֹלֵף לְפָנַי.
הַמֵּרוֹץ אָבוּד. נִסָּיוֹן
מַתִּישׁ, לְהַשִּׁיג
עוֹד מִמַּה
שֶׁהָיָה
כְּבָר
מָחָר
לְ
שִׁלְ
שׁוֹם.
(מעבר לפרוזה)
1.I.1.
הַזְּמַן חוֹלֵף לְפָנַי. הַמֵּרוֹץ אָבוּד. נִסָּיוֹן מַתִּישׁ, לְהַשִּׁיג עוֹד מִמַּה שֶׁהָיָה
כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1.I.2.
נִסָּיוֹן מַתִּישׁ, לְהַשִּׁיג עוֹד מִמַּה שֶׁהָיָה כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1.I.3.
עוֹד מִמַּה שֶׁהָיָה כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1.I.4.
מַה שֶׁהָיָה כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם.
1.I.5.
מָחָר שִׁלְשׁוֹם.
—
מעניין ומאתגר.
חייב לישון על כך לפחות לילה….
תגובה ספונטנית
ל"מִמַּה שֶׁהָיָה כְּבָר מָחָר לְשִׁלְשׁוֹם":
הניסוי והתהייה (כמו גם התעייה) בשירה כמו גם בפרוזה יכולים להיות ולפעול בשדה הלוגי, או-ו החושי או-ו הקצבי-מוסיקלי או גם בשדות שונים ובכאוס לשוני מוחלט ספונטני או מתוכנן.
מה שהיה הוא
שיהיה היום
יהיה מחר ואתמולו של
המחר וגם
שלשום
של מחרתיים כי
אין חדש מתחת לשמים
יום הולך ויום בא
והארץ לעולם עומדת
קחי את הזמן – כולו שלך, רבקה.
תודה, רוחה, נתת לי מתנה יפה.
אגב: אני קוראת עכשיו אֶת "אמנות האהבה" של אוֹבידיוּס (שוב, אבל אחרי זמן רב) ו- נכון, "אין חדש מתחת לשמים".
לוקחת אֶת הזמן. קחי אותו גם אַת, רוחה. זה רכוש שיתופי, מתברר.
ותודה שוב.
בבקשה! שינה נעימה :).
(מקווה מאוד שלא התשתי אותךָ בקריאה.)
תודה רבה על ביקור, קריאה ותגובה, יהודה.