.
.
הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה מִן הַחֲלוֹמוֹת* / רבקה ירון ©
מֶטֶר-שִׁבְעִים-וּשְׁמוֹנָה
(דוֹמָה לְאָלִיס
"שְׁתִי אוֹתִי"
אִכְלִי אוֹתִי")
רַגְלַיִם
תַחַת
שְׁמֵי תֵּל אָבִיב
כַּף רֶגֶל בִּמְטוּלָה
כַּף רֶגֶל בְּאֵילַת
שִׂמְלָה אֲדֻמָּה
שְׁתֵּי צַמּוֹת
מַצְלִיפָה
בַּשּׁוֹט
מְבַשֶּׁלֶת מָרָק
עוֹף-שֶׁל-אִמָּא
הוּא שׁוֹמֵעַ
הוּא בָּטוּחַ שֶׁ
שׁוֹמֵעַ
"שְׁתֵה אוֹתִי"
"אֱכוֹל אוֹתִי"
וְ-
—————————–
* פרפראזה לכותרת הספר "האשה הגדולה מן החלומות" מאת יהושע קנז.
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
יפה הפרופיל הנשי שציירת בשירך רבקהלה
ותמיד הוא יראה מחלומותיו
או מהירהוריו ….
או מחלומותיו :).
או מרצונותיו :).
חנהלה, אַת משהו-משו.
תודה!
כן, זה הרושם שלי.
תודה רבה על הקריאה ועל התגובה, חנה.
אגב: במקור השורה האחרונה הייתה:
"וטורף".
ייתכן שרצוי להוסיף את המילה 'טורף' – הסרתי אותה כי נראתה לי ישירה מדַי.
מה דעתך?
גם לי זה ישיר טוב (לדעתי) שהורדת
תודה, חנהלה.
תודה רבה!
אהבתי, רבקה, וגם נבנו לי בראש תמונות רבות. קטונתי מלהעיר מעבר לכך – אני מרגישה בסהכ שאתם הסופרים והמשוררים, אמני הלשון, ובחסד אני עם העברית שלי נמצאות כאן בכלל. יום נעים, אומי
תודה רבה-רבה, אומי.
שימחת אותי – תמונות רבות בראש.
מה עוד אפשר לבקש?
רבקה היקרה, שבוע טוב!
קראתי את שירך עוד לפני שהעלית את השאלה לגבי המילה (טורף) בשורה האחרונה.
חשבתי בקריאה הראשונה שהכותרת "הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה מִן הַחֲלוֹמוֹת" מתחילה לספר סיפור.
אגב, אני אוהבת מאד את ספריו של יהושוע קנז אבל דווקא את "האישה הגדולה.." לא קראתי.
איני יודעת עם הפראפראזה שבכותרת היא רק בגלל שינוי תואר האשה או אולי יש גם קשר אסוציאטיבי אחר.
בגדול אני לא מבינה את התמונה שאת מציירת: "מֶטֶר-שִׁבְעִים-וּשְׁמוֹנָה" – היא לא קטנה, האישה הזו. אולי זה בלשון סגי נהור?
אליס היא כנראה דמות מסרט ("אליס לא גרה כאן יותר" -?) שאני בבורותי לא מכירה. ולכן גם: "שְׁתִי אוֹתִי", "אִכְלִי אוֹתִי" – לא אומר לי שום דבר עליה ועליו, ההוא שמבקש.
תיאורה המרחבי של האשה הקטנה – "רַגְלַיִם/ תַחַת/ שְׁמֵי תֵּל אָבִיב"…וכן ההמשך, יפה בפנטסטיות ובהומור שבו, אך המעבר אל "הוּא שׁוֹמֵעַ/ הוּא בָּטוּחַ שֶׁ/ שׁוֹמֵעַ" באותו קצב אגדתי, קופץ לדעתי מעל יכולת הקישור של הקורא הסביר (ובמקרה זה, אני), גם אם הוא נמשך אל הדמיון השופע. משום כך אין חשיבות אם ה"הוא" שבשיר טורף, או שהשיר נשאר פתוח; ""שְׁתֵה אוֹתִי"/ "אֱכוֹל אוֹתִי"/ וְ-".
מכיוון שרק עכשיו עלה בדעתי הקשר של הסיפור שבשיר ל"כיפה אדומה" וסמליות התמימות הילדותית מול היצרים הטורפים; העונג והפחד..
בסיכום ראשון שלי מהשיר הוא ש"מרוב עצים לא רואים את היער" אך יתכן שזה גם עיקר כוחו.
תודה על אוסף הגרויים המעוררים למחשבה.
אחד-אחד, רוחה, ותודה! (לפני שאשכח) על התגובה המפורטת ועל השאלות.
הכותרת: שום קשר לספר, רק פרפראזה. ציינתי את המקור, כמתחייב.
"האישה הקטנה" – אַת זוכרת אֶת הפיליטונים של אפריים קישון, עם 'אשתי הקטנה' – 'האישה הקונה שלי'? האסוציאציה הזאת עלתה עכשיו אצלי, פתאום. אולי הייתה גם קודם, בלי שידעתי.
אבל 'ה'אסוציאציה היא עם "אליס בארץ הפלאות", שם היא מוצאת את הבקבוקון עם ההוראה "שתי אותי" ואֶת העוגייה עם ההוראה "אכלי אותי" (כדי לקטון או לגדול, לפי הצורך).
חוץ מזה, והעיקר: הגברים ת-מיד מדברים על רצונם ב-"אישה קטנה, ילדים, (…)." במציאוּת, הם רוצים אישה גבוהה, דוגמנית, ייצוגית ('רֶפְּרֶזֶנְטָטִיבִית', יענו) – זותומרת: אישה מִתְכַּוְנֶנֶת, כמו אליס בארץ הפלאות. בבית היא "האישה הקטנה"; בחוץ, "האישה הקטנה" נראית גדולה-גדולה.
ולגבי "כיפה אדומה": כמובן! היא מקופלת בשיר של להקת הנח"ל: "בשמלה אדומה ושתי צמות", אותו אזכרתי במפורש (מלבד ו'ו החיבור). תו-דה! שמצאת אותו.
קצת עצוב לי עם הסיכום שלך (עצוב: מילה טעונה מדַי), אבל אני מקבלת אותו כי אַת מכוונת אותי לכיוון שכתוב אפשרי.
תודה גדולה ורבה על הקריאה ועל התגובה המושקעת, רוחה. עזרת לי מאוד.
תיון טעות:
צ"ל: 'האישה הקטנה שלי'.
תודה שוב.
אין סוף לטעויות שלי – כמובן, צ"ל: תיקון טעות.
פרופיל מעניין ויפה שרטטת במילים.הייתי מוסיפה את המילה האחרונה "וטורף".זה ממש מתבקש.
עפרה
עופרה, איזו תגובה ישרה ולעניין. תודה!
פרופיל מעניין – באמת, תודה רבה.
(אני חוששת שלא הרחקתי מחלומותיו של הגבר ה- המצוי? הממוצע? של מי שאיננו "גבר החלומות".)
תודה שוב.
אשה שה שה שכזו…
שיר יפה…
תמי, הגמ הגמ הגמ גמגום שכזה שלך –
מביע הרבה מאוד 🙂
תודה!
אליס בארץ הפלאות,שגדלה על הבית אחרי שאכלה את מה שנכתב עליו, אכול ושתה אותי.
האיש עם חלומתו המושלמת יעשה אותו דבר
יאכל וישתה אותה. הזהרי לך אישה מחלומותיו, של מי שרואה אותך כאובייקט פיזי ומוכן לטרוף אותך לתוכו ולבטלך. הייתי מורידה אפילו את הו…לי השיר ברור, כמו שהסברתי לעיל לא צריך לכתוב לטרוף. הוא יעשה את זה במילא. והם שניהם בקרוסלת הזלילה של העולם וייתנפחו הרבה יותר מידיי. צאי משם אישה שהיתה קטנה והתנפחה יותר מידיי, לא כדאי.
ככה, בדיוק-בדיוק כמו שאַת התבטאת, מירי, הרגשתי כשכתבתי. ולפנֵי. ועדיין מרגישה. וארגיש.
יש משהו מפחיד מאוד בתפיסת העצמי של "האישה החדשה", אִם קיים מושג כזה. ה-"להיות גדולה מהחיים" גובה מחיר. והמחיר הזה כבד מאוד. גם בשביל הגבר, אבל העולם הרי גברי – אין מה לדאוג לו.
צודקת, מירי, בקריאה שלך ל"אישה שהייתה קטנה והתנפחה יותר מדַי." וכנראה, אַת צודקת יותר ממה שאני חושבת ו/או ממה שאני חוששת לחשוב.
מירי,
תודה! גם על העצה שביקשתי.
וולקאם התודה הדדית. עובדה.
עובדה.
הרגשה טובה מאוד.
עד כאן 🙂
רבקה נהדר ה ו בסיום ככה, כאילו לתכו את השפיץ של הטקסט וזה מצויין. אהבתי. מומלץ אצלי
http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/10/17-9-2013.html
תודה, אסתי!
שְׂמֵחָה מאוד בביורך אצלי.
תיקון טעות: צ"ל "בביקורך".
בינתיים טיילתי קצת בבלוג שלך. יפה מאוד, אסתטי מאוד.
תודה שוב.
ערב טוב מורתי יקירתי.
זה זמן רב שלא התקשרתי, אני האשם.
כמעט תמיד איני אוהב "שירי שרוך" מתוחים וקצרי שורות, איכשהו, כאן זה נראה טוב ואיני יודע להסביר למה.
אז כמו אצל עליסה (אליס) אעלם עכשיו כמו חתול צ'שייר ואני מקווה להשאיר חיוך על פניך
כל טוב
murmur
וואו דודי, איזו הפתעה!
אני שמחה, כן, אני מחייכת.
תודה על הקריאה והרבה תודות לתגובתך.
אנסה למצוא אותך – אבל: אני לא בפייסבוק.
כל טוב גם לך!