*** ***

.
.

*** ***
 

הילדה שֶׁדָּרָה קומה מעלַי

דָּבָר אֶחָד יוֹדעת: לעוֹרר

חֶמְלָה

טינה

תשוקה

רתיעה

אהבה.                    

                       יש בָּהּ

שֶׁמרגיז – כמו בַּקָּשַׁת קיום בְּרַכּוּת

טוֹבְעָנִית. יש בה הליכַת בלרינה

של נסיכה מוּדחת, חוֹתָם של רָז

בְּשוֹבֶל ארוֹך. ויש בה גוף נינוֹח

ניחוֹח אחריו. עוֹד יש בה

היא הָרָה רגשוֹת פְּרִי חֲלָצַיים רבּים לְאוֹר

הָרִיצוֹת בּחֲדַר המדרגוֹת. רק אני טֶרֶם

עליתי אליה – טרם חָשַׂפְתִּי מַה

בְּדִיּוּק-בדיוק מְשַׁתֵּק

אותי בָּהּ.

—

© רבקה ירון