.
.
יָדוֹגְרַפְיָה / ©רבקה ירון
[Handography – Manografía]
יָדַיִם
יָדַיִם בִּלְבַד
אַךְ וְרַק יָדַיִם
יָד
עִוֶּרֶת וְכֹל-רוֹאָה וְכֹל-יוֹדַעַת
יָדַיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁלָּכֶם
אַבָּא אִמָּא
יָדַיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁלִּי
יָדַיִם קְטַנּוֹת שֶׁלָּכֶם
בִּתִּי בְּנִי
גּוּפִי מִתְכַּוֵּץ כּוֹאֵב מַה זוֹכֵר גּוּפְכֶם
פַּלְגֵי יָדַיִם אֵימַת יָדַיִם
וְיֵשׁ
יָדַיִם קְטַנּוֹת שֶׁל נְכָדַי
וְיָדַיִם יֵשׁ
שֶׁלְּךָ
כָּל גִּיד נִימָה פִּתּוּל יוֹדְעוֹת אוֹתִי
יְדִיעַת הַיָּדַיִם יְדִיעַת הַגּוּף בִּעוּתֵי יָדַיִם
וּמְחִילָה אֵין לֹא רוֹצָה מְחִילָה לֹא
הַסּוֹד הַחֲרָדָה הָעִנּוּג
הָעֶרְגָּה שֶׁל הַיָּד שֶׁל
הַיָּדַיִם
–
(טקסט ניסיוני. תודה מראש לכל הערה.)
–
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
רבקה ערב טוב!
הערות (טקסט ניסיוני):
על הכותרת – יָדוֹגְרַפְיָה
אחרי שקראתי את השיר הלוך ושוב, לדעתי הכותרת הנכונה יותר לשיר היא: "הידים" שהיא גם השורה והמילה האחרונה בו.
אומנם, השיר מנסה "כאילו" לתאר, לרשום, לדעת ולידע את הידים מבחינת כוחן, תפקידן,ומקומן בגוף הילד או-ו הבוגר. עם זאת השיר גולש בכוונה מודעת לחוויות אישיות ותחושות המגע של היד הפיסית והיד כדימוי נפשי ורגשי.
הגולם גואה על יוצרו, כלומר; הרגש של המשוררת סביב תיאור הידיים של יקיריה, עולה על התיאור הרציונלי (ידוגרפיה), והופך להיות סוריאליסטי וסימבולי כאחד, כמו התיאור הנפלא והנורא "פַּלְגֵי יָדַיִם אֵימַת יָדַיִם".
השורה; "וּמְחִילָה אֵין לֹא רוֹצָה מְחִילָה לֹא" – נראית ונשמעת לי זרה מדי לקצב השיר הרושם את הרגש הזורם ביד היודעת ומובילה את תחושת הגוף, כוחו ותנועתו.
היד היא הנותנת והיא הלוקחת. השיר מוליך דרך היד אל מוּבָנים מוּבְנִים בשפה, בתודעתנו וגם בתת התודעה: יד היא זיכרון, יד היא קשר, יד היא כוח ומגע. וגם: יד + יד = יָדִיד.
בידידות ~ רוחה
רוחה שלום!
תודה על הקריאה שלך ועל הערותייך. ביקשתי וקיבלתי.
ובכן,
במקרה שתשובי לקרוא מה שעכשיו אכתוב לך:
שם השיר יישאר "ידוגרפיה", על משקל 'ביוגרפיה'.
הבנתי מדברייך שרצף הכתיבה לא נהיר לך. ייתכן שיהיה עלַי לחשוב על משהו באמצע, כי הבנת הקורא חשובה לי מאוד.
עם הסיום שנתת לקריאתך, להרהורייך בעקבותיה ולפניה (כי אלה הרהורים שלך) ולי, כמחברת:
יד + יד = ידיד.
– אשרייך, רוחה.
תודה! שוב.
חכם ונוגע, תרתי משמע!
אהבתי את ידיעת הידיים בשירך -ידיים המספרות ספור
חנהלה,
תגובה כזאת ממך – תודה!
🙂
שימחת אותי, אומי.
תודה!