.
.
מִיְּמֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית / ©רבקה ירון
כְּבָר סִפָּרְתִי לְךָ, נָכוֹן?
זֶה קָרָה בִּימֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית כְּשֶׁ
הָיִיתִי בַּת שֶׁבַע וְ
רָצִיתִי לְהָשִׁיב אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל
הָאֵל, אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי נוֹרָא: אִם הָאֵל קַיָּם, אָז הָאֵל מַבִּיט עָלַי
מִלְּמַעְלָה וְקוֹרֵא אֶת הַמַּחְשָּבוֹת שֶׁלִּי, הַ-כּׁל. וּבְכָל זֹאת
רָצִיתִי אֱמוּנָה כִּי הָיְתָה שָׁם אַבְטָחָה: ה וּ א שׁוֹמֵר עָלַי. אָז
הֵכַנְתִּי מִבְחָן: אִם ה וּ א קַיָּם, ה וּ א יָזִיז בַּלַּיְלָה אֶת נַעֲלַי
שָׁלוֹשׁ מַרְצֵפוֹת יָמִינָה, וּבַבֹּקֶר אֵדַע. כָּתַבְתִי מִכְתָּב,
אָמַרְתִי תְּפִלּוֹת, הִתְנַהַגְתִי יָפֶה. שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת
וּשְׁלוֹשָׁה בְּקָרִים הִמְתַּנְתִּי וְ
לֹא: אֵין אֵל. אֵין אֱלֹהִם. עֻבְדָּה: נַעֲלַי נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָן
לְלֹא תְּזוּזָה. שִׁתָּפְתִּי אֶת חוּלְיָה הָאַלְמוֹתִית – עֶזְרַת הָאֵל בַּבַּיִת –
בַּתַּגְלִית הַמְּשַׁחְרֶרֶת
וְאָז
בּוּם! טְרַח!
חוּלְיָה הִתְבַסְּסָה מוּלִי (בְּאֱלֹהִים, אֵיזֶה פַּחַד!)
(וּמִי יַעֲזֹר לִי? מִי?)
וְהִבְהִירָה לִי: מַה פִּתְאוֹם אַ תְּ מַעֲמִידָה א וֹ ת וֹ לְמִבְחָן ! אַ תְּ ! צוּצִיקִית
זָבַת חֹטֶם ! ה וּ א שֶׁבוֹחֵר ! רָאִיתִי שֶׁחוּלְיָה נֶעֶלְבָה: רָקְעָה
בְּרַגְלָהּ וְנִגְּבָה אֶת עַדְשׁוֹת מִשְׁקָפֶיָה וְהִדְגִּישָׁה:
ה וּ א יוֹדֵעַ שֶׁ אֲ נִ י הָעוֹמֶדֶת לְמִבְחָן יוֹם-יוֹם ! וְכֻלֵּי וְגוֹ' –
– וְהִלְשִׁינָה לְסֶנְיוֹר דָּוִד, הַדּוֹד שֶׁלִּי.
וְהַדּוֹד דָּוִד הָאַלְמוֹתִי-וְ-הַחַד-פַּעֲמִי גִּדֵּף וְנָתַן לִי מָנָה בִּשְׂפָתוֹ הַסַּסְגּוֹנִית
וְהָאֲסוּרָה-לְחִקּוּי: אַ תְּ ! פִּישׁ-פִּישׁ-שׁ-שׁ-פִּישֶׁרִית שֶׁכָּמוֹךְ !
וְכֻלֵּי
וְכֻלֵּי
אָז לֹא. לֹא מַבִּיטִים עָלַי מִלְּמַעְלָה וְלֹא קוֹרְאִים אוֹתִי וְ
נָכוֹן: אֵין אַבְטָחָה
אֲבָל לֹא נוֹרָא
וּכְשֶׁהַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּךָ נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָן לְלֹא תְּזוּזָה
.
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
רבקה היקרה שלום רב!
חזרתי אליך אחרי כמה ימים שלא הצלחתי למצוא את המילה "אלמותית" על ניקודהּ בכמה מילונים, והיום מצאתי והיא אכן מנוקדת כפי שחשבתי בשוּרוּק בוו [אַלמוּתִי, אַלְמוּתִית]. זכותך כמובן לשנות לפי תחושתך.
אני ממשיכה בדרכי עם כותרת השיר.
אם היית כותבת "הסיפור מִיְּמֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית" היית מכניסה את הקורא לגבולות הצורה והתוכן הקונקרטי של השיר.
מכיון שאת בוחרת בדרך הסיפור האסוציאטיבי – "כְּבָר סִפָּרְתִי לְךָ, נָכוֹן?" אני חושבת אולי גם בכותרת יש מקום לדרך המחשבה, הסיפור והזיכרון הילדי והבוגר גם יחד ואולי דוקא שורה כזו כמו "רָצִיתִי לְהָשִׁיב אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל הָאֵל" – ככותרת השיר, יכולה להיות שם הסיפור.
לגבי תוכן השיר-סיפור: יש זרימה גם בעובדות וגם בדרך הביטוי.
בשורה: "רָצִיתִי אֱמוּנָה כִּי הָיְתָה שָׁם אַבְטָחָה:…" האם בכוונה לא השתמשת במילה "הבטחה" שהיא יותר בוגרת אבל גם יותר מבטיחה (שה ו א קיים!)?
המשמעות של כל סיפור המעשה והדיבור מלכתחילה אל גוף שני, נוכח – "כְּבָר סִפָּרְתִי לְךָ, נָכוֹן?", מתבהרת ומכה בסוף, בשורה האחרונה – וּכְשֶׁהַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּךָ
נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָן לְלֹא תְּזוּזָה… – לתחושתי מתבקש לחלק את המשפט לשנים ולהוסיף מקף או שלוש נקודות כדי לחדד את הָחֶסֶר הגורף שלךָ ושל "אֵין אֵל. אֵין אֱלֹהִם."
תודה וברכה ~ רוחה
רוחה יקרה,
שימחת אותי מאוד!
"תליתי" אֶת הטקסט הזה בכמה מקומות. עד עכשיו אף לא אחד מהקוראים קרא אֶת השורה האחרונה (שהיא גם הבית השני והאחרון) כהמשך לשורה הראשונה.
תודה רבה!
גם על ההצעה המעשית והעניינית מאוד לחלק אֶת השורה האחרונה לשני חלקים.
ובכלל, תודה על ההערות-שאלות שלך.
לענייני לשון:
"אלמוֹתי" – לפי רב-מילים, לשמחתי. כי אומרים "במוֹת (…)", "מוֹתוֹ" וכיו"ב.
"אבטחה" – מלשון "לְאַבְטֵחַ-מְאַבְטֵחַ". הרבה-הרבה-הרבה יותר חזק מ"הבטחה".
פיסוק:
רוחה יקרה, ה-שלוש-נקודות כבר נמאסו. עלַי, בטוח. אבל לא רק עלַי: אין להן כבר השפעה כלשהי. והאמת העובדתית היא – אַת: ניחשת/הוספת אותן בלעדַי.
באשר למקף: הנה ניחשת אותו. נכון?
(ובינינו: מי שלא הבין – גם ה-שלוש נקודות והמקף לא היו תורמים לו.)
רגע –
הערה כללית:
הפיסוק ומילות היחס (prepositions) הם הראשונים לעבור שינויים בלשון, בשפה.
שוב, תודה גדולה
ושבוע טוב!