בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
(לאָצִי מביט בשנֵי ילדַי)
לאָצִי מביט בשנֵי ילדַי המשחקים בחרסית האדומה. החבילוֹת בשבילי כבר
מוכנוֹת (אֶת החרסית הלבנה אני קונה אצל בָּקְשִׁי). לאָצִי שָקֵט. אני לא.
מבטוֹ משתנֶה. במִבְטָאוֹ הצֶ'כִי הרגוּעַ הוא אומר, "אצלנו – לא עוד ילדים.
דַי. זֶה נעצר כאן."
© רבקה ירון
מרגישים את המתח שבין הדוברת לבינו השתיקה חותכת כסכין והמבטים גם
הלוא ילדים זה שמחה
תקוות הלב להמשכיות
מרגישים את המתח שבין הדוברת לבינו השתיקה חותכת כסכין והמבטים גם
הלוא ילדים זה שמחה
תקוות הלב להמשכיות
אַת יודעת, זה מעמד כל כך קשה.
אני בראש, בשכל, את הוויתור שלו (ושל אחיו ואחיותיו) על המשכיוּת בְּשֶׁל הזוועות והסטיגמה, והאנטישמיוּת.
ברגש, בלב – קשה לי להבין.
תודה רבה לך, חנה.
חנה, תיקון טעות:
צ"ל: אני מבינה [בראש, בשכל].
תודה שוב.