בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
ילדה קטנה
ידי נוגעת בילדה קטנה. המלאך פורשׂ שמיכת פיקה
חיוורת על גוף פורח. עיוורי צבעים מה מבינים
בצבע. ואין מקום שני. ואין מלאך שימלא מקום
עד בוא תורי. ידי נוגעת בילדה קטנה.
בית קברות יהודי ותוצרת הארץ. מעלֶה אבני נגף
בעצימת עפעפיים. כל בתי הקברות שבכאן משמיעים חריקה
משונעת, חדגונית באוזני הקברן, מסתלסלת
באוזני ההרמוניה. בית קברות יהודי ותוצרת הארץ.
קוברים את תמוז. במצעד מלווים אותו בדרכו
האחרונה בכל שנה. מזלו רב. הִנחיל אוצרות ומצפים
לשובו, בגעגועים מפוקחים, בריסים
ארוכים, בפרחים רדומים, במצעד. קוברים את תמוז.
הילדה הקטנה חולמת. הנקודה הסופית מתחילה
בשורה הראשונה לחייה. ילדה קטנה מה מבינה
בטקסטים. הנקודה הסופית נחה. זה יעודה
ומילה שקרֵבָה נבלעת: הילדה הקטנה חולמת.
לתת לזמן מקום. זמן מתנהל בדיוק בכל יום
בלי היסוסים בלי רגשנות ובעיקשות
של מטלה מבוקרת, במימוש עצמיותה, מתפתחת
בממד שנקבע. ילדה קטנה חולמת לתת לזמן מקום.
ילדה קטנה, ואַת כקוראת יחידה לסיפור חייך. רק אַת
וסיפורך. מקומי בלידתך. ילדה
קטנה, אני רק בד
לדרכך
בצאתך
ילדה קטנה.
© רבקה ירון
נוגע, מאד.
תודה על קריאה + תגובה, אומי.
אומרים מת אב,
עכשיו נקבר תמוז
והילדה,
כתבת – הבאת אותה נוגע.
נוגעת נכון יותר.
נפלאה.
אני שואלת את עצמי אִם הטקסט לא קשה מדַי (רגשית) לקריאה.
שאלה ביני לביני, רוני. לא הוגן לשאול אותך אישית :).
תודה על הביקור, ותודה רבה על קריאה + תגובה.
שיר מכמיר לב ,רבקה.
עפרה
כנראה.
אצל רוני העליתי שאלה שמרידה אוותי לגבי הטקסט הזה. בניסוח שונה: האם הקושי של הדוברת עובר לקורא? (כי הקושי *חייב* להישאר אצל הדובר/ת.)
אִם אכן, הקושי מועבר לקורא, כי אז עלַי לשנות לפחות אֶת הבית האחרון.
עופרה יקרה, תודה רבה על קריאה + תגובה.
ואת כקוראת יחידה לסיפור חייך.
שורה נפלאה בשיר נוגע, די מסובך.
רות
כן, הטקסט מסובך. אני מודה לך מאוד על ההערה הזאת.
עוד אפַשט אותו – אני מקווה.
תודה רבה על המאמץ לקרוא אותו, רות.