דברים מוזרים

יום גשם עקשן בחוץ עושה חשק להישאר בבית ולכתוב. חוטי הגשם נמשכים מהשמיים אל הרחוב ועוברים בדרכם בחלונות הגדולים. מותירים סימן קווי .דבר מה קורה בעולם, מתרחש לנגד עיני. חבר יקר מישראל, בתום ביקור של שבוע, ארז מזוודה כבדה מקניות ונסע לדרכו. חמושה במטריה אני יוצאת ללוות אותו  אל תחילת מסעו, ברכבת התחתית. הרגע בו הוא מסתובב אלי בגבו ונטמע כמעט מיד בהמון הסואן האנונימי של העיר. יש ברגע הזה תמהיל מוזר של צער, בדידות והקלה. שילוב רגשי  עדין כמו תוכן של מקרון. שלום לעיר הגדולה, אני עדיין נשארת.

רציתי מזמן לספר על דברים מוזרים פריזאים מאד. סתירות אופייניות למקום. יש בעיר שפע של מוזרויות כאלה, שלא עולות בקנה אחד או סתם מוזרות לכשעצמן. למשל הסטודיו בו אני מתרגלת יוגה. לקראת תחילת השיעור נאספים האנשים, נשים וגברים בגילאים שונים מאד. מנהלים  שיחות קטנות בטלות, רובן בפניה בגוף רבים בין האחד לשני  לשם נימוס. המבואה לסטודיו היא קטנה מאד אבל היא החלל בו מחליפים בגדים לפני ואחרי השיעור. בצפיפות נכרת ובמגע עור בעור מחליפים המשתתפים בגדים עליונים ותחתונים. מיטב החזיות והתחתונים ולפעמים קצת ציצי. חופשי על הבר, אחד מול השני. בשקט מופתי ובפיזור "פרדון "אקראי. עירום צמוד מאד אך מנומס. זוהי עיר העורות.

פריזאים רבים מחזיקים בכלב. תמיד גזעי: בולדוג צרפתי חביב ופחוס או יורקשייר טרייר מבוהל תמידית מהעולם  בשל גודלו וג'ק ראסל טרייר מאד אהוב פה גם. אלו כלבים יקרים לרכישה ,לבושים במעיל חורף תואם חגורה. צמודים לגברת זקנה בטיול איטי, או לעלם חמודות צעיר ולבוש בקפידה. אף פעם לא ראיתי את הבעלים מלטף את הכלב או מנחמד ומשתעשע אתו. זורק לו כדור. הכלב הוא מין אקססורי נוסף, בן לוויה מעוצב במרחב העירוני. לבית הכולבו הנהדר BHV יש חנות נפרדת  המוקדשת רק לאבזרים נלווים לחיות מחמד כולל בגדי מעצבים (!) ומדהים לגלות כמה גדול המרחב בסופר מרקט עבור מוצרים לחיות מחמד. לא מתקרב בגודלו לאזור מדפי היין כמובן אבל גדול פי שלוש מהאזור המוקדש למוצרי תינוקות.  מוטב כלבלב על פני ילד ומוטב ששניהם ידעו לשבת בשקט בבית קפה ומסעדה. המדהים מהכל הוא שזה כך! הם באמת יושבים בשקט מופתי.  פרט לבנות שלנו כמובן..

הנימוס הפריזאי כולל פניה במסייה או מדאם, בשאלת ca va? (הכל טוב?) ובתשובה תואמת, בברכת יום טוב (Bonjour) או ערב טוב (Bonsoire), בשתי נשיקות ולפעמים ביותר, בברכת גם לך (et vous aussi) או בבקשה (Je vous en prie ) והכל לפי כללי הטקס ובמבטא צרפתי קוקטי המושלם. ואז, את יורדת  אל הכביש ושם גוג ומגוג. כאן הרכבים לא עוצרים לפני מעבר חציה, גם לא באור ירוק (יש להם פניה חופשית ימינה), גם לא אם את באמצע החציה ואפילו אם את מגלגל עגלת תינוק. לרכבים, אופנועים ורוכבי אופניים יש זכות קדימה ברורה ושיהיה בהצלחה. הולכי הרגל נוקמים בשלהם: חציה חופשית באדום וחציה גם במרכז כביש סואן בשדרות הגדולות. בעיר הזו הנימוס נשאר על המדרכה.

עשרה סוגים של תפוחי אדמה.בכל מיני גדלים, בכל מיני צבעים. יש גם שחורים כפחם, צהובים כשמש ואדומים כשושן. אפשר לקנות אותם בפרוטות בשוק הפתוח, בסופר מרקט הם כבר יעלו קצת יותר ובשוק המקורה יעטפו אותם אחד אחד בנייר עטיפה מעודן ומחירם יאמיר עד פי עשר (!) ממחירם בשוק הפתוח, מטרים ספורים בלבד. ועוד לא דברנו על עגבניות, או פטריות שם המגוון הוא בגדר סטייה. בפתח השוק המקורה יושבת אם קבצנית ועל ברכיה תינוק. עלובה ורטובה בלב כל השפע הזה, בעיר הטארטלט  והבוז'ולה. אין לזה מחילה.

ואיזה עיר בעולם מקדשת תרבות עד כדי בניית  "מוזיאון תולדות הביוב"? או מקדשת אומנות כך שתערוכת הציורים של אדוארד הופר ,עקב הביקוש, מאריכה את משכה בשבוע נוסף בו תהיה פתוחה לקהל יום ולילה, 24 שעות ביממה ?  זו העיר בה העירייה מבקשת לשלוח לה מסרונים של אהבה שיוקרנו על כל לוחות המודעות העירוניים ביום ולנטיין הקדוש ? העיר בה אפשר באותו הרחוב בדיוק למצוא זוג נעליים הגונות ב-20 יורו וזוג נעליים ב-600 יורו. שני הזוגות אגב, עכשיו במחיר הנחה.