AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים
התעוררי, התעוררי. ארבעים מיליגרם אטומין זה לא מנת מוות. אל תלחשי שמע ישראל, עוד לא הגיעה שעתך. האחות שנתנה לך כדור, הייתה גסת רוח לשווא, לשווא אמרה שלא תצאי מזה. את שוכבת על הרצפה כי אין בך כוח לעמוד. אין בך כוח לשבת, את נתונה בקורי שינה כבדים, היכלות לבנים עומדים על עפעפייך. את הלומת שינה, אבל לא נרדמת. עינייך חצי עצומות, פנייך מנותקות כפני נרקומן. את תצאי מזה, זה לא באמת ארבעים מיליגרם, ולא באמת אטומין. האחות שיקרה. זאת מפולת שלגים על ראשך, את הר עתיק, רדום, בבטנך דרקון ישן על אוצרות ופנייך שלג. את שוכבת על הרצפה כי החדרים נעולים. תמיד נועלים את החדרים בבוקר והחצר פתוחה כל הזמן. את יכולה לישון על הספסל, על הדשא, אבל את בוחרת ברצפה הקרה, לצנן את חום השלגים על לחייך. לו מישהו זר היה נכנס עכשיו למחלקה ורואה אותך שרועה על הרצפה כמו חסרת בית מסוממת. "תשכבו על הרצפה, תשכבו כמוה" אומרת אחות לחולים אחרים. אם מישהו זר ייכנס עכשיו למחלקה, הוא ייראה את כולם שוכבים על הרצפה ולא יחשוד.
את קמה כעבור כמה שעות.
את לא מתה.
השלגים ירדו מעפעפייך
ההיכלות התעופפו אלעל.
את מחייכת בשמחה מרושעת לאחות שנתנה לך ארבעים מיליגרם אטומין.
"יצאתי מזה", את אומרת.
התעוררי, התעוררי, נשמתי, לפאר הטירוף.
התעוררי, התעוררי, נשמתי, לפאר הטירוף.
מרגש יותר מעודן, אבל עדין חזק
אהבתי
בקר טוב לך
אני כבר התעוררתי:)
בוקר טוב חנה'לה:-)
הרגשתי מעודנת הבוקר
נזכרתי שאני משוררת
תמיד תזכרי
זה מציל
מסכימה עם חנה. חזק ומרגש מאד…
תודה, נורית.
אגב, גיגלתי עכשיו את אטומין.
מסתבר ש40 מג זה המינון הכי קטן שלו, לא מסוכן בכלל. בטח מי שמבין בכדורים, צוחק על הקטע הזה מאוד.
תודה, נורית.
אגב, גיגלתי עכשיו את אטומין.
מסתבר ש40 מג זה המינון הכי קטן שלו, לא מסוכן בכלל. בטח מי שמבין בכדורים, צוחק על הקטע הזה מאוד.
שרהלה
זה יחסי כנראה מאדם לאדם יש כאלה שבשבילם 40 מיליגרם של אטומין
הם כמו פצצת אטום שלמה
אפשר לשחק עם השם האסוציאטיבי הזה
את צודקת חנה.
האמת שזה כדור אנטיפסיכוטי ולי לא הייתה שום פסיכוזה, לכן זה היה לי חזק כל כך.
אטום-אטומין:-)
את יודעת כמה שיחקנו עם השם זה במחלקה?
הזכרנו לו גם את האטימות, גם מין.
אולי עוד אכתוב על זה בהמשך.
יפה מאוד , לדעתי צריך למחוק כמה דברים קטנים
מה למשל?
זה לא באמת ארבעים מיליגרם, ולא באמת אטומין. האחות שיקרה
אם מישהו זר ייכנס עכשיו למחלקה, הוא ייראה את כולם שוכבים על הרצפה ולא יחשוד.
את מחייכת בשמחה מרושעת לאחות שנתנה לך ארבעים מיליגרם אטומין.
"יצאתי מזה", את אומרת.
לדעתי , אך לי למשל אין מושג איך לכתוב קטעי פרוזה
אין לי מושג למה השורות האלה מפריעות לך. אני לא מצליחה לעלות על שום היגיון במחיקתן. אבל תודה בכל זאת.
אין לי מושג למה השורות האלה מפריעות לך. אני לא מצליחה לעלות על שום היגיון במחיקתן. אבל תודה בכל זאת.
סופסוף הבנתי למה רצית למחוק את השורות האלה. הן נראות לך לא אמינות. אבל אי אפשר למחוק כי זאת אמת.
שגיא, מיטב השיר כזבו
היא הרגישה כך ובתוך העולם ההזוי שהיא יוצרת הרגשת הכאב הזאת אותנטית לא משנה איזה מינוןשל אטומין קיבלה אם בכלל
כך היא הרגישה ארבעים מיליגרם אטומין, פצצת אטום קטנה בנשמה, שהנחיתה אותה על הרצפה, הרי אפשר לגרד את הרצפה מעצם הפחד והחרדה
הנושא קשה אבל הכתיבה נפלאה
תודה, ריקי.
צריך מתישהו להתחיל לדבר גם על הנושאים האלה:-)
תודה, ריקי.
צריך מתישהו להתחיל לדבר גם על הנושאים האלה:-)
לגמרי 🙂