תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
סָבְתָא לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁהִיא מֵתָה
לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,
כְּמוֹ שֶׁלֹּא זָכְרָה
שֶׁאֲנִי הַנֶּכְדָּה שֶׁלָּהּ
שֶׁהִיא לֹא סוֹבֶלֶת,
שֶׁמַּזְכִּירָה לָהּ אֶת כֹּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיְתָה רוֹצָה
לִשְׁכֹּחַ
לִשְׁכֹּחַ
וּפִתְאֹם הִיא זוֹכֶרֶת בְּחַדּוֹת
רַק אוֹתָם.
סָבְתָא לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁהִיא מֵתָה
לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,
כְּמוֹ שֶׁלֹּא זָכְרָה
שֶׁאֲנִי הַנֶּכְדָּה שֶׁלָּהּ
שֶׁהִיא לֹא סוֹבֶלֶת,
וְאָמְרָה לִי שֶׁרַק אוֹתִי הִיא יְכוֹלָה
לִסְבֹּל עַכְשָׁו.
וּכְבָר שָׁכְחָה שֶׁכֹּל הַחַיִּים סָבְלָה אוֹתִי
בְּקֹשִׁי.
סָבְתָא לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁהִיא מֵתָה
לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,
וּבָאָה אליי הַשָּׁבוּעַ
וְהִבִּיטָה בִּי בּחיבָּה
וְנִשְּׁקָה אֶת פניי,
כְּמוֹ שֶׁלֹּא עָשְׂתָה מֵאָז
וּמֵעוֹלָם.
שלום רקפת
שיר נפלא, באמת. איך תובנה של מבוגרת (המשוררת) המבינה במבט לאחור (אולי מתוך סיפורים ששמעה)את הסיבות ליחס הבוטה שהעניקה הסבתא לנכדתה, בא על תיקונו דרך החלומות.
לכאורה הפיוס הוא של הסבתא, אבל באמת, הפיוס הוא של המשוררת עם סבתה ועם עצמה.
לתוך מערכת הזכרונות נכנסת גם שקיעת זכרונה של הסבתא עוד בחייה,שבאופן אירוני שיפר את יחסה לנכדתה. אם כי נראה שהנכדה הבינה גם אז שהיחס הזה הוא בבחינת מים גנובים.
יאיר בן ה31 סיים את הדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, תחת הדרכתו של ד"ר אלון מוסנגו. הוא מחפש עבודה, בכל מקום בארץ, בתעשיה ובמחקר,שיהיה מוכן להעסיק ד"ר לביולוגיה של המוח.
תודה רבה גיורא, תגובתך שימחה אותי מאד.
דוקטור לביולוגיה של המוח. וואו! אם יילך למחקר יש לו מן הסתם גם פוסט דוקטורט לעשות. אני מקווה מאד שיבחר להמשיך בתחום החשוב של הדוקטורט שלו.
שוב תודה.
שבוע טוב, רקפתי ,גם שירים את כותבת יפה
"סבתא לא זוכרת שהיא מתה
לפני עשרים וחמש שנים"
שורת שיר יפה
הטרגדיה של הסבתא שזכרונה בוגד בה מפצה למרבית האירוניה על שנים רבות של ניכור של הסבתה כלפי נכדתה
דרושה היתה כזאת שכחה על מנת לזכור מחדש מה שחשוב באמת…
סבתא – תיקון טעות מלמעלה
תודה רבה חנה אהובתי
לעיתים יש בכאב גם תיקון.
שבוע נהדר לך.
שיר מריר ומשובח כמו שוקולד. אהבתי מאד מאד.
תודה איריס יקרה.
שוקולד מריר משובח זו מחמאה אדירה
שבוע נפלא.
גם ליטוף מסבתא שזכרונה נמחק מעורר התרגשות רבה כי "כולם מייחלים למחווה של אהבה" 🙂
שבוע טוב מאד רקפת
שיר הזה נגע בי מאוד. בעיות זכרון זה דבר שאני עסוקה בו מאוד. ומסתבר שלשכוח ולא לזכור זה לפעמים ברכה לשוכח, גם אם זה פוגע באחרים.
שיר הזה נגע בי מאוד. בעיות זכרון זה דבר שאני עסוקה בו מאוד. ומסתבר שלשכוח ולא לזכור זה לפעמים ברכה לשוכח, גם אם זה פוגע באחרים.
אני שמה לב שבכתיבה שלי אני מתעסקת הרבה בנושא של זכרון ושכחה.
תודה לוסי וריקי על הקריאה
שיר מקסים רקפת
שיחקת אותה
הוא בנוי כך שהוא מתפתח
וההפתעה בסוף מאד מרגשת
חלומות עוזרים לנו לפעמים לסגור מעלי חיים ובכך מקלים עלינו
בדרך כלל הקשר טוב בין נכדה לסבתא ופה סיפרת לנו על בעייה
והנה סוף טוב
חוץ מזה הכתיבה ממש יפה
תודה דוד
"שיחקת אותה" גם 🙂
שבוע נפלא
רקפת הי,
תיקון שנמשך 25 שנה ויופיו שהפך לפיוט. מיוחד ומעורר מחשבה.
תודה וד"ש — צדוק
תודה רבה צדוק על קריאתך
איני משוררת ואני מזמינה לתרום ליגם בהע/ארות.
הי רקפת , זה טוב שאפשר לעשות תיקון אמנותי למה שהיה קשה בעבר, תיקון מרגש עשית לך, העברת לקורא את הקילקול והתיקון גם יחד.
אגב כתבתי לך תגובה על היפלפלים הצהובים וקול של פרפרים לא בטוחה שזה עלה, לא נורא אכתוב עוד על סיפרך הניפלא.
תודה כפולה אורה יקרה אף שהתגובה בפוסט השני באמת לא נקלטה.
איכשהו כל הקוראים המגיבים שלפני לא התייחסו לשורות שאותי לכדו יותר מכול. למה התכוונה המשוררת?
כְּמוֹ שֶׁלֹּא זָכְרָה
שֶׁאֲנִי הַנֶּכְדָּה שֶׁלָּהּ
שֶׁהִיא לֹא סוֹבֶלֶת,
אם הבנתי "נכון", כולי הצדעה על בוטות/גילוי הלב. ובכלל, שיר בוטה רגשית במיטבו. רקפת, במיוחד בימינו הפלוריליסטיים והמיתרנים במובנם הטוב – לא חייב אדם להכריז על עצמו מלידתו כי משורר הוא כדי שתנצח עליו ההשראה הפיוטית הנכונה. כמו שדוד כתב – שיחקת אותה. וגם בנשמתי.
תודה ענת על קריאתך. ריגשת אותי מאד.
שיר מרגש מאוד, רקפת, ובשורה 'סבתא לא זוכרת שהיא מתה..' יש משהו מן ההומור המקברי שעוד מעצים. יש כאב ויש נחמה.