תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
יעקב הטווס
את יעקב הטווס קרעו הכלבים. עשו לו אמבוש. אחד בא לו מפה והשני משם ולא היה לו שום סיכוי, ליעקב, שהיה פה "מימים-ימימה" כמו שאבא אומר. טווסים, פעם הסביר לי אבא, נשארים איפה שבוקעת הביצה שלהם. והביצה של יעקב בקעה אצלנו בשכונה בין הבית שלנו לבית של גרשון וימימה. קראנו לו 'יעקב', כמו לבן של גרשון וימימה, שכל היום היה יושב בחלון למעלה ומתנדנד בתנועות של ניקור וכשצעקנו לו "יעקב, איזה נוצות יפות יש לך." היה מבסוט ונופף בידיים כמו ציפור. אבל אתמול בבוקר קרעו לו את הצורה, ליעקב. אחד תפס לו את הרגל ואחד את הצוואר וכל הנוצות הצבעוניות, עם העיניים הגדולות, התפזרו לכל הכוונים והסתכלו עלינו בכאב ובייאוש ואנחנו רק עמדנו שם ויכולנו לשמוע את הצעקה של יעקב מהדהדת עוד ועוד עד שהשתתקה בחבטה, שהבריחה את כל הכלבים והשאירה את יעקב צבעוני מכל הנוצות שעפו סביבו ונחו תחתיו וכיסו את כולו ברוך.
סוף