כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)

כשאני לעצמי    בכל בוקר משהו בי מצטווח, מבקש את עצמו לדעת.   ומדי ערב אני מביט לאחור, פורט את רגעי היום, ונדמה לי שאני יודע.   ובטרם אשכב לישון אכין את ילקוט המחר, את מחברותיו ואת ספריו ואת צווחותיו.

        הנה נכנסתי לעולם הווירטואלי, שבו אנשים כותבים את אשר על ליבם, ואילו אחרים מפרגנים להם או יורדים עליהם. וכעת, מששבתי משוט בארץ בלוגולוגיה ומהתהלך בה, נוכחתי שהמגיבים היורדים קורצו כולם מחומר אחד, כמעט. והגילוי הזה הזכיר לי משום מה את רפול ואת אדוארד ליר המנוחים, שעסקו, כל אחד בדרכו ובכישרונו, בחמשירים. והנה נכנסה בי הרוח, והחלטתי ...

לפעמים עולה רעיון למשהו, ואתה מתחיל לשחק איתו. לפעמים יוצא ממנו משהו, לפעמים לא. לפעמים עצם המשחק מעלה רעיונות אחרים או מוצא את עצמו במקום אחר בצורה אחרת. לפעמים אני רואה מישהו שנתקל במישהו ונשמעת רטינה "אתה לא רואה לאן אתה הולך?" ואני אומר לעצמי, "בוא נשחק עם זה." ואני מסכים. חשבתי לקרוא לזה "אור בקצה המנהרה", אבל הסתפקתי ב ...

משהו קטן על חוק הספרים הממשמש ובא   אחד החלקים בחוק הוא ההצעה היא להגביל את ההנחות על ספרי המקור למשך שנה. ואני מציע משהו הפוך לגמרי: יוגבלו ההנחות על ספרים מתורגמים למשך שנה. על ספרי מקור דווקא תהיה הנחה. והפיצוי לסופרים ולהוצאות הספרים יבוא מהכנסות מספרים מתורגמים.   אני כמובן ער לכך שהצעה היא לא דמוקרטית ולא ריאלית מבחינת ...

האור שבקצה המגירה   "שלום," אומר הקול מעברו השני של הקו "שמי א"י (שם בדוי), וזה עתה סיימתי להקליד את המילה 'סוף' ברומן בן 70,000 המילה שכתבתי בשלוש השנים האחרונות." "אתה מתכוון שסיימת ממש עכשיו," אני מתעניין, "או שזו דרך התבטאות שכזו?" "לא, לא," הוא מרגיע אותי, "ממש עכשיו. הנה, אני עושה save." "ובמשך שלוש השנים," אני מוסיף לחקור, "מישהו ...

  מדי פעם אני פוגש במישהו [1] ששמח להכיר סוף-סוף עורך אמיתי בהוצאת ספרים אמיתית. ואחרי שהאיר לי עיניים הוא אומר: "אתה יודע, החלום שלי זה לכתוב רומן. יש לי הרבה מה לכתוב." אני משיב במאור פנים משלי ואומר: "קדימה! אשמח לקרוא!" על כך אני זוכה באנחה השוברת חצי גופו של אדם. "כן, כן, הבעיה היא שאין לי רגע לנשום, בטח ...