אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד

בפוסט הקודם כתבתי מעט על הצורך לחיות בכבוד כמשוררת. ולי לא פשוט לחיות בכבוד. נקודה. אני נכה. "פרנסתי" על קצבת ביטוח לאומי. (לא, אל תרחמו עלי. שפר עלי מזלי ויש לי משפחה שתומכת..) אבל לחיות בכבוד יכולתי גם כמשוררת. אני מניחה שהייתי מתפרנסת בערך באותם סדרי גודל.. אבל איך מאבק המשוררים יכול לצבור תנופה??!!  זו בעיה. מעין דילמה.. Normal 0 ...

תנו לי לכתוב שירה בשקט. תנו לי לצעוק ליבב לשאוג את מכאובי ואושרי במילים דמומות, מתוך ביתי. תנו לי לעשות שירה בלי תחנונים. בכבוד רב, אני.

איזה מדהימה אני!! איזה מדליקה ואופנתית..(-; (-; שיר שלי עלה ברשת בפואמה http://www.poem-a.com/וישאר ברשת רק עד חצות הלילה היום, מוזמנים!! אותו השיר ראה אור בכתב העת של הליקון במסגרת פסטיבל שער שהתמקד השנה באהבה ושנאות אחרות. איזה כיף!!

עכשיו זה מין סתיו-חורף. עכשיו חם-חמים-קריר-קר וגשם בא והולך. עכשיו האף קצת נוזל והשפתיים מתייבשות. עכשיו שיר. Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-bidi-font-family:"Monotype Hadassah";} יונה וולך, "וזה לא מה ש.."           * לא. זה לא זה. ...

לא הייתי באף מאהל. לא הייתי באף הפגנה. לא היו ואין לי כוחות. יש לי קרבות משלי. אבל אני מזדהה, מאד. כל מה שיש לי זה שיר אחד שראה אור בספרי "פראי היום". הא לכן!! 800×600 Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm ...

אין ספק שאני משוררת שאוהבת להיות סטודנטית נצחית לשירה: כיתת שירה, קבוצת שירה, סדנת מנחי שירה וסדנאות ללימוד שירה. כולן נמצאות נמצאות באמתחתי ואמתחתי עוד נטויה.. לאחרונה התחלתי סדנה יוצאת דופן- סדנת עריכת שירה בהנחייתה של ליאת קפלן. חלק משעורי הבית בשיעור הראשון היו לכתוב טקסט על מהי שירה בשבילי כעת ומהי עריכה בשבילי כעת?? אז כתבתי. הא לכן- Normal ...

עד לפני שבועיים סבלתי. סבלתי מאד.. וגם גרמתי סבל למשפחתי ובעיקר לאמי ולבן זוגי. בסדנת כתיבת שירה המעביר יקיר בן משה, שאני הולכת אליה, כתבתי שיר בעקבות יצירתה של יונה וולך. השיר עוסק בגזר הדין שהנכות הזמנית שלי הביאה על הזוגיות שלנו, שלי ושל בן זוגי… כעת אני מרגישה, בינתיים, יותר טוב. הא לכם השיר- Normal 0 false false false ...

השנה, בחג החירות, יותר מתמיד, אני רוצה להודות לבן זוגי- יאיר אשל כהנסקי. לכן את הפוסט הזה אני מקדישה לו, לאהובי, כי השנה יותר מתמיד הוא מקבל על עצמו את גזר דין הזוגיות שלנו. כלומר, את כובד משקל המחויבות לעמוד לצדי בשעותי הקשות והכואבות (בעיקר באמצע הלילה שאני מתפתלת מעויותות) ולאהוב אותי ולהמשיך להמשך אלי כאשה למרות היצור המעונה שהפכתי ...

טוב אני מגזימה. זה לא שלהיות אמא זה כזה גזר דין נורא או משהו כזה.. רק שלפעמים זה מרגיש ככה- לכודה בתוך תפקיד (לפי ההגדרה הסוציולוגית של "תפקיד") שאני לא רוצה להיות חלק ממנו כל רגע ורגע. לרגע אני רוצה להיות אחרת, משוחררת ומשחרת.. הא לכן שיר על החוויה הזו- (אגב, השיר חדש אבל החוויה לא) 800×600 Normal 0 false ...

  בחודש האחרון החמירו אצלי מאד העוויתות. כמעט ולא נפגשתי עם חברים כמעט ולא יצאתי לבלות כתבתי הרבה על סבל.  לא ויתרתי על סדנת כתיבה אותה מעביר יקיר בן משה והמשכתי להגיע פעם בשבוע. לא ויתרתי על שני ארועים של שירה- האחד (בקצרה), ערב שירה הזוי ומופלא לכבוד הלווין "קיסטני" ואשמח אם תתקנו אוי כיון שאני יודעת שטעיתי בשם.. מאד ...