כי זה בדמי..כנס המשוררים ביום ה',זה כבר מחר!!

בפוסט הקודם כתבתי מעט על הצורך לחיות בכבוד כמשוררת.
ולי לא פשוט לחיות בכבוד. נקודה.
אני נכה. "פרנסתי" על קצבת ביטוח לאומי. (לא, אל תרחמו עלי. שפר עלי מזלי ויש לי משפחה שתומכת..)
אבל לחיות בכבוד יכולתי גם כמשוררת.
אני מניחה שהייתי מתפרנסת בערך באותם סדרי גודל..

אבל איך מאבק המשוררים יכול לצבור תנופה??!! 
זו בעיה. מעין דילמה..

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-bidi-font-family:"Monotype Hadassah";}

 כעת

שירה בשבילי

היא פוטוסינתזה.

לנבול

ולא לגמוע חמצן מים,

לא להביט אל האור.

האם נפגין נשבות רעב מול קריית הממשלה?? אנחנו, העילית של מגזרי התרבות במדינה?? הלא יצחקו לנו.
האם לא נפרסם שירים לאות מחאה?? הלא אם אנחנו לא נקראים אנחנו לא משוררים אלא כותבים למגירה.
האם לא נכתוב שירים לאות מחאה?? הלא זה צורך קיומי אצלנו.

כי זה בדמנו.