תרומה קטנה למחאת הצדק החברתי..

לא הייתי באף מאהל.
לא הייתי באף הפגנה.
לא היו ואין לי כוחות.
יש לי קרבות משלי.
אבל אני מזדהה, מאד.
כל מה שיש לי זה שיר אחד שראה אור בספרי "פראי היום".

הא לכן!!

800×600

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";}

 בבועה של שיכון רסקו

קיץ וחופש. אור שחור בתלתליה של רונית ואנו משחקות בחצר הפנימית

של השיכון. שם הבניינים מספיק גבוהים להסתיר מעיניי המסונוורות גם כך

מנצנוצי תלתליה של רונית

הכל פרט לבועה

של חופי חול לבנייה ונחשים של ברזל חלוד שאחד מהם נחבא והכיש לי

את כף רגל שמאל ואימת הבשר הלבן הנפער שיתקה אותי לשניית נצח

עד שצרחתי לרונית "תקראי לאמא שלי!! תקראי כבר לאמא שלי

יא מטומטמת!!"