גזר דין הגוף שלי..

בחודש האחרון החמירו אצלי מאד העוויתות.
כמעט ולא נפגשתי עם חברים
כמעט ולא יצאתי לבלות
כתבתי הרבה על סבל.
 לא ויתרתי על סדנת כתיבה אותה מעביר יקיר בן משה והמשכתי להגיע פעם בשבוע.
לא ויתרתי על שני ארועים של שירה-
האחד (בקצרה), ערב שירה הזוי ומופלא לכבוד הלווין "קיסטני" ואשמח אם תתקנו אוי כיון שאני יודעת שטעיתי בשם.. מאד נהנתי מבחינה מנטלית. למרות שהתענתי פיזית..)-: )-:
השני, השקת ספרו של חבר טוב מאד, אופיר נוריאל "גזר דין גוף". את אופיר פגשתי במהלך לימודי סדנת שירה אצל אגי משעול וענת זכריה במכללת עלמא. לא מיד התקרבנו. אנשים בעלי נכויות לפעמים נרתעים זה מזה, אולי כדי לא להודות בעצמיותם. אבל ברגע שנוצר החיבור הוא היה חם וחסר פניות.
ההשקה עצמה היתה אירוע ממש מרגש שכמוהו לא חוויתי כבר זמן רב. עוצמת האהבה שאנשים רוחשים לאופיר שווה לעוצמת האהבה שאופיר רוכש להם. ואני בינם.

וידוי- אני כבר שנים לא קוראת שירה.
קונה, שומעת, לומדת, מקבלת השראה.
אבל לא קוראת, לא ממש..

את הספר של אופיר קראתי בזרימה חופשית (טוב, חלקים ניכרים ממנו..)
ובהנאה מחוייכת ודומעת 
ומתוך הזדהות רבה עם הכאב והזעם והחושניות החיה מאד בשיריו.

תודה מאד מאד, אופיר יקירי, על הספר שכתבת!!

מצאתי עצמי כותבת מיד בהשראת הספר השיר והשורה שהכי דיברו אלי, ישירות ובפשטות בהירה וצלולה.
הא לכן השיר (נכתב לפני כמה דקות)-

800×600

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";}

"לו יכולתי לבוא אליךְ בלי גוף"

                                 אופיר נוריאל

 בעולם הזה

אם הייתי יכולה לבוא ולהיות כאן

בלי להיות בגוף שלי, אז הייתי רוצה

לראות שוקולד

ולהריח אותו נמס לי בפה

משאיר תחושה דביקה על השפתיים.

כלואה בתוך כלוב שיניים

הלשון שלי משתוללת בפראות

ואני מכאיבה לעצמי בה. כשאני פה