לָשִׁיר, לִקְרֹא
אֲנִי מְקַנֵּא בָּהּ:
יֵשׁ אֱמֶת בְּשִׁירֶיהָ.
אֲנִי מְקַנֵּא בּוֹ:
אֵין מִצְמוּץ בְּקוֹלוֹ.
אֲנִי מְקַנֵּא בַּגַּלִּים:הֵם שָׁרִים
וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא.
אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ, אֵלִי, יוֹצֵר
אֵין סוֹף, וַאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים.
ירושלים, 13-07-11
עקיבא דביר (קונונוביץ)
עקיבא הי,
מצומצם ויפה.
צריך לקנא בך…
תודה — צדוק
צדוק, שימחת אותי.
אפשר לקרא לשיר "קנאת סופרים". שבשיר הזה היא טוטלית, כלומר לא מסתפקת בקנאה בבני אדם אלא בכל מעשה יצירה שבעולם.
אולי זה הפירוש שלך לדברי הנחש בבראשית…"והייתם כאלוהים יודעי…
גיורא, בזכות תגובתך,למדתי כמה דברים שלא חשבתי עליהם.
האם בעיניך הוא שיר יפה? אני לא תמיד אוהב אותו.
קנאת סופרים, עקיבא, תרבה חכמה. השיר קצר וקולע ונוגע.
רות
רות, תודה על תגובתך.