חִיּוּךְ
מעין בלדה
פְּסִיעוֹת רַבּוֹת לִפְנֵי
שֶׁהִגִּיעַ הַדּוֹד-סָבָא בִּנְיָמִין
אֵצֶל אַבָּא,
הִתְחִילוּ עֵינָיו וְאַפּו לְחַיֵּךְ
עַל הַבְּדִיחָה שֶׁיְּסַפֵּר:
"… אוֹי וֵי,
שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לִחְיוֹת
אֶת מוֹתִי…"*
וְעַל בָּנָיו:
"… אוֹי וֵי,
נְטָשׁוּנִי בָּנַי,
נְטָשׁוּנִי בָּנַי…"
אַךְ הוּא נָטַשׁ אוֹתָם
כְּשֶׁהִתְחִיל לָשׁוּחַ,
כְּשֶׁאַפּוֹ וְעֵינָיו לֹא חִיְּכוּ עוֹד.
*באידיש, שפת הדיבור שלו:"איך זאל נישט דערלעבן צו שטארבן".
ירושלים, 18 באפריל 2010
יפיפה
מירי, תודה על תגובתך.
אין ספק שבאידיש זה נשמע הרבה יותר טוב 🙂
ביז אינדעט אונד צוענציק (עד 120 ) עקיבא
ריקי, תודה. מסקרן אותי לדעת אם אהבת או לא את השיר.
מרגש אותי, ניחוח בית הורי. האם יש גרסה במאמעלושן?
לידיה, תודה על תגובתך. כתבתי באידיש ואפילו זכיתי בפרס "שמערקע קאטשרגינסקי" בשנת 1956 מטעם הקולטור קאנגרעס, אבל משנות ה-60 אני כותב רק בעברית.