בננות - בלוגים / / סרטן במערכת העיכול ביקר אצלם
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

סרטן במערכת העיכול ביקר אצלם

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו

 

מעין בלדה

 

 

אֵינֶנִּי זוֹכֵר

אֶת קוֹלָהּ שֶׁל סָבְתָא שׁוֹשֶׁה.

סָבָא יוֹסֵף דִּבֵּר בִּמְקוֹמָהּ.

 

קוֹלוֹ שֶׁל בְּנָהּ הַצָּעִיר, שְׁמוּזֶלִיג,

הִרְגִּיעַ אוֹתִי

וְאֶת אָחוֹתִי

כְּשֶׁבִּקֵּר אֶצְלֵנוּ כְּרוֹפֵא.

 

אֲבָל כְּשֶׁבִּקֵּר אֶצְלָם

סַרְטָן בְּמַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל,

הָיָה זֶה הַנּוֹשֵׂא הַמֶּרְכָּזִי

בַּמִּשְׁפָּחָה בְּמֶשֶךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה.

הוּא אֻשְׁפַּז לְפָנֶיהָ, אַךְ הִיא

לֹא בִּקְּרָה אֵצְלוֹ, וְהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ

שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים לְפָנָיו.

כָּמוֹנִי, גַּם הוּא לֹא שָׁמַע

אֶת קוֹלָהּ…

 

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת עוֹד

הִסְפִּיק

לְבַשֵׂר לָהּ:"אִמָּא,

אֲנִי הוֹלֵךְ."

 

ירושלים, 22  באפריל 2010

 

 

 

5 תגובות

  1. מירי פליישר

    בלי כחל וסרק
    חותך במציאות במילים שאינן מתחבאות מכלום
    רווח נקי הבגרות המבוגרת…..

    • מירי, תודה על תגובתך. אבל האם לדעתך לשיר הזה יש גם ערך מלבד ערכו האישי, הביוגרפי, עבורי? האם דיבר אליך?

      • מירי פליישר

        השיר עובד בהלם. הקריאה בשם המחלה נותן בוקס לא צפוי. לא הבנתי מה או מי זה שמוזליג .יש מקום לעשות סדר אחר של ההתרחשויות והשורות בשורות.נגעו לליבי השורות האחרונות. לא מציעה הצעות . תבדוק. יש פה פוטנציאל חזק!

        • מירי, מאד שימחת אותי. זאת לדעתי הכנות הדרושה כדי שהבלוג יעשיר את הכותב ואת המגיב. תודה מקרב לב.
          עקיבא

  2. אדפטציה של גדול משוררי ישראל ליאור עזיז לשיר בבלוג זה

    אֵינֶנִּי זוֹכֵר

    אֶת קוֹלָהּ שֶׁל סָבְתָא הנאצית.

    סָבָא יוֹסֵף עשה בי מעשים מגונים בִּמְקוֹמָהּ.

    קוֹלוֹ שֶׁל בְּנָהּ הַשעִיר, שְׁמוּזֶלִיג,

    הִרְגִּיעַ אוֹתִי

    וְאֶת אָחוֹתִי הבתולה

    כְּשֶׁבִּקֵּר אֶצְלֵנוּ כְּרוֹפֵא, ומישש את גופה הכחוש.

    אֲבָל כְּשֶׁבִּקֵּר אֶצְלָם

    סַרְטָן בְּמַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל, (מטאפורה למלאך המוות)

    הָיָה זֶה הַנּוֹשֵׂא הַמֶּרְכָּזִי

    בַּמִּשְׁפָּחָה בְּמֶשֶךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה (חוץ מכמובן לצקצק בלשון על כל המזרחיים האלה שהשתלטו על המדינה).

    הוּא אֻשְׁפַּז לְפָנֶיהָ בארברבנל, אַךְ הִיא

    לֹא בִּקְּרָה אֵצְלוֹ, וְהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ

    שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים לְפָנָיו (לא נורא. במילא כולם מתים בסוף).

    כָּמוֹנִי, גַּם הוּא לֹא שָׁמַע

    אֶת קוֹלָהּ ההצווחני כשל העורב…

    בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת עוֹד

    הִסְפִּיק

    לְבַשֵׂר לָהּ:"אִמָּא,

    אֲנִי הוֹלֵךְ להוריד את הזבל!"

    וגם אני שומע את קולותי שלי, ויודע, גם זמני מתקרב להוריד את הזבל, ואיני יכול לעשות דבר מלבד להיזכר בסבתא שושה הנאצית….

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ