"אֵין לָכֶם הוֹדָעוֹת"
לָמָּה אֵין
לְשִׁירַי כָּל תְּגוּבָה?
אוּלַי בִּגְלָל, אוּלַי
מִשּׁוּם, אוּלַי
בְּגיִן, אוּלַי
כִּי הֵם
שִׁירָה כְּקוֹל
בְּתָא קוֹלִי…
נִצְעַד אִם כֵּן
לְלֹא נַיָּד
וְכָךְ נָשִׁיר
בְכָל תָּאֵי
קוֹלֵנוּ.
עקיבא קונונוביץ
ירושלים, ראש חודש אדר תש"ע
אין תגובה,כי תרבות התגובה פה מעודדת רק תגובות מתוקות מדבש על בסיס הדדי.המתק לי,ואמתיק לך.לשירה אין שום קשר לעניין.תשמיע קולות פליאה והתפעלות לשיריהם של אחרים,בלי שום קשר לעובדה שהשירים הם חרא בלבן,ותקבל
בחזרה מה שהשקעת.את הקרן.
יש בזה מן האמת
לאלמוני פלוני,
אנא, התעלם מאלמוניותך.
עכשיו ניתן להבין שאתה גם יורם, גם נזעם וגם מתוסכל מכישלונך בתחום הספרות. קשה לך בחיים? צא ומצא פסיכולוג טוב, אלא אם אתה גם תפרן.
לפלוני אלמוני,
אני מזמין אותך לשיעור באחד מבתי הספר על הנושא "כיצד מקללין" (בלשון התנ"ך והתושב"ע) — בתנאי שתחשוף את שמך ואז, אולי, ארצה להכיר אותך אישית.
לפלוני אלמוני,
אני מסכים באופן כללי עם תוכן דבריך.אני מאחל לך שתתבגר ותחשוף את שמך ותימנע מגסות רוח.
שנינו כבר לא צעירים וספק אם נתבגר
עוד,
אתה – בשיריך
אני – בתגובותי
ונימנע שנינו מגסות רוח וגראפומאניה כאחד- כל אחד בחלק היחסי לו הוא אחראי.
והשם יתברך יפרוש עלינו סוכת שלומו
רבי טרפון,
שימחת אותי, לא רק בשם שהמצאת לעצמך אלא בדבריך החכמים.גרפומניה היא מחלה קשה, בעיקר כי הלוקים בה אינם מודעים להתמכרותם.
באשר למחלה האחרת שהזכרת, מידת מודעותך מעודדת.
ר' עקיבא היקר!
קושט דברי אמת – שפתיים ישק!
הוכיתי אל החומש וחזרתי בזנב מידלדל
ללמוד חומש.
אילו היתה מקצת מחריפות דייקנית זו
נתונה בשיריך – לא היה שום צורך
להרכיב לעצמי עלוקות בגין מחלתי,
שהיא גסות רוח,או בלשונם של מי שאינם גרפומאנים – אמירת אמת.
שה' יברכך בבריאות טובה,רבי!
עקיבא היקר, לא תמיד כל תגובה באה מהמקום הנכון.
ולעיתים יש מעט תגובות אך הן נכוחות.
ונכוחותן נוכחות אמת.
קנה המידה אינו תמיד בתגובות.
שבת- שלום.
אביטל היקרה,
יש בינינו הסכמה מלאה. כמות התגובות אינה חשובה אלא איכותן, ותמיד עדיפה שתיקה על מלים שאינן יוצאות מהלב.תודה על תגובתך. שבוע טוב.