בלי ששמנו לב

לְיַד עֵשֶׂב הַקֶּלַח, סָבִיב עֲצֵי הֶחָרוּב,

בלי ששמנו לב,

צָמְחָה קוֹלוֹנְיָה חֲדָשָׁה-

אַגָּדָה בתוך אַגָּדָה.

עִם רֶדֶת לֵיל נִדְלְקוּ פנסי גחליליות

מוּל כותל האבנים שֶׁבמושבה

אמר הרב,

וגם הרצל אמר

לכל הננסים, גְּנוּבֵי הַקּוֹלוֹת,

לבושי החליפות: 

"צאו לחגוג, הפילו את החומות,

כמו לפני דורות"

הם רקדו וזימרו, תקעו בשופרות-

אך לא באו עגלות גיבורים ולא חמורים.

צוהר לא נפתח בקיר האבנים,

אפילו לא חלון הזדמנויות

ולא יכלו לִצְפּוֹת את עתידם
נטוּל מַחֲשַֹכִים