אך יצאתי

אַךְ  יָצַאתִי מרחם

והייתי כזְכוּכִית, חיה

מתנועעת בקסם הגוף.

אלוהי האהבה נשקו על מִצְחִי,

לחשו  בחֶדְוָה פתיתי חלומות באזני

מְלֹא היקום היה נסתר בתַּעֲלוּמָת עתיד,

וגדלתי שקופה, בָּשקיפות  הבוטה

שעברה דרך רקמות הכלי.

והייתי כלֹא הייתי,

מלבד אור וחושך שעברו דרכי

מִשֶּׁנִּכְנַס אָביב ונשזרו פרחים

באגרטל חיי –

יכולתי להכיל מים

ואותךָ