תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים וּמְשַׁנְּנִים
אֶת שְׁמוֹתֵינוּ
וּשְׁמוֹת אֲבוֹתֵינוּ
לְכָל אוֹת נִקְשַׁרְנוּ,
אֲזוּקִים בָּרַגְלַיִם
וְהַמִּדְבָּר הָיָה כְּבָר מִדְבָּר
וְהָאָרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים וּמְשַׁנְּנִים
אֶת שְׁמוֹתֵינוּ
וּשְׁמוֹת אֲבוֹתֵינוּ
לְכָל אוֹת נִקְשַׁרְנוּ,
אֲזוּקִים בָּרַגְלַיִם
וְהַמִּדְבָּר הָיָה כְּבָר מִדְבָּר
וְהָאָרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
תמי, בוקר טוב!
מעניין ומפתיע (בשבילי), לראות ולהקשיב לקולך במילים ואותיות.
האם שמת לב לשורש המשותף של מִדְבָּר והפועל – ד.ב.ר, (מלשון דִיבּור).
נראה שיש משמעות לאותות, לשם, לדברים ולמדבר.
והשיר שלך יפה וקושר קצוות.
אני מציעה להחליף את הכותרת ל"מִדְבָּר", על שתי המשמעויות של המילה.
רוחה תודה.. לא חושבת שהיה לי שם לשיר, המערכת של בננות בקשה כותרת וכך נתתי- "אנחנו". בהרגשה שלי, כשלא מופיע מולי השם של שיר, יש דברים שנאמרו לי לפני משפט הפתיחה אבל הם לא ברורים כדי שאדע מה הם, כאילו זה באמצע של דברים שבמקרה נפלו לתוך הראש שלי וכתבתי אותם…
אבל ההצעה שלך מאוד מתאימה ומוסיפה…
שיר יפה
אנו משננים באופן טכני ואוטומאטי את שמות אבותנו, אך לא ממש חיים אותם ולאורם ,לכן אנו אזוקים ולעולם לא נחלץ מהמדבר הרוחני עד שלא נטרח ונתיגע להיות ברמת מדבר(דומם, צומח, חי, מדבר) שזו הדרגה הרוחנית הכי גבוהה של התפתחותנו נלמד ליצר אהבה ברמתה הכי טהורה
אז נהיה חופשיים באמת ,ולא רק נשנן שמות כמו תוכי ,אלא גם נגלה אותם.
שירך מעורר ומהדהד הרבה מחשבות, תמי
חודש טוב
חנה תודה. יש בי עצב כשאני מריצה שוב ושב את ההד של השיר וזה כמו שאת אומרת, הדיבור הזה על אבותינו, על מי אנחנו, מאיפה באנו ואיך שה"גורל" הזה מכתיב לנו את הדי.אן.אי הנוכחי. כאילו והיינו שבויים, בלי יכולת לשנות, ליצור תודעה חדשה, הווה חדש לעצמנו כעם וכאינדיבידואל…ההגדרה הכי כובלת היא בבסיס היהדות. אם אמא שלי הייתה יהודייה, אז גם אני…גם בזה אין בחירה לעם הבחירה…גם בהודו אדם נולד לקאסטה, למעמד מסוים, ולא יכול להחליף את גורלו..נדמה שהמחזוריות תוקפת אותנו ושוב הארץ אוכלת יושביה ואחר כך השממון, ואחר כך יופרח וחוזר וחוזר…