גיורא השחפים צווחים…

גיורא, לא רוצה לקבל את זה שאתה כבר לא איתנו, הרי תמיד יכולתי לבוא בימי שישי לקפה תמר, ויכולתי לספר לך על אימי החולה, על הקושי בטיפול בה, להקשיב לכל מילה טובה שלך, להקשיב לסיפורים שלך על השירה העברית, על כמה  עלי לקרוא את זה ואת זה ואת ההוא….ואיך שהאינטרנט ו"היד הקלה" על המיקלדת זה דבר פסול. אמרת ששיר צריך להבשיל עד שיראה אור. "קודם כל תעבדי עליו, תקראי, תחזרי, תתקני פסיק, אחר כך תניחי לו, לשיר, ותבדקי, תבדקי את הקצב, בקול…"
ואיה קולך עכשו?, ואני יודעת שהשיר "אמנות הפוגה" היה הכי שלם מבחינתך, ורק היום כשנודע לי שהסתלקת מהעולם, חזרתי וקראתי בו שוב ושוב, למצוא איזה רמז למה שכבר נראה שידעת….ולא לא פחדת מהמות, לא. רק פחדת ממצב האומה שלנו, ממצבה של הספרות, של השירה, מזילות השפה, משקר ומשקרנים. אתה שהיה לך רצון להגיד רק אמת, גם כשהיא פוגענית…
כולי תקווה שתמצא את ההסבר לצווחות השחפים..

אוּלָם יִתָּכֵן, כַּמּוּבָן,

שֶׁאִם אַךְ נְטַהֵר

אֶת הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף מִגַּסּוּתָם הָאֱנוֹשִׁית,

כְּסַרְטָן שָׁקוּף נִהְיֶה,

כְּשַׁחַף נַמְרִיא וְנָעוּף.

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=228&itemID=14137

*דיברתי עם אשתו של גיורא והיא אמרה שלא יהיו מודעות אבל כי היא "לא רוצה שבעלה יהיה תלוי ברחובות"…(כמה היא צודקת) .
ההלוויה מחר , יום רביעי, בשעה 12.00
בקריית שאול.