תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
את הולכת ובאה
מתרוצצת בחוסר סבלנות במטבח.
כף ידיך עטופה בועות סבון כלים,
השנייה עם בועת חום צורבות מהתנור,
הסיגריה מונחת רטובה במאפרה,
הפלפון אחוז בין לחייך לכתפייך
את צורחת על הנציג שאוסף תרומות לנזקקים
כשאת עצמך כבר מרוקנת
"אמא, מה את לא מבינה, אמא?,
איך אפשר להשאר כאן
עם המטלות והחובות,
עם כל מה שלקחת איתך
וזכר לא הותרת
מלבד כתף שיש קר
לבכות עליו
אוהבת.
רות
אהבה לך רות יקרה…
נוגע.
תודה אביטל..