חני שטרנברג כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית
שיר שנכתב במלחמת לבנון השנייה. מוקדש לכל הילדים בכל המלחמות.
עכשיו הזמן לנחות ולומר אמת:
אינני אלא ציפור
החרדה לשלום גוזליה.
ראינו ציפורים כאלה
בטיול האחרון שעשינו בחוף הים
בשבת האחרונה לפני המלחמה.
כשנכנסנו למים מול האי שבו קיננו,
הן טסו מעלינו מבוהלות,
נופפו כנפיים בכוח רב וצעקו.
עכשיו גם אני צועקת, אבל פי נפער פנימה.
האם מישהו יכול לשמוע את צעקתי,
כשמטוסים טסים נמוך כל כך מעל ביתי?
וכאן גבריאלה אלישע כתבה שיר על ציפורים שונות, אבל גם דומות: "זה לא ציפורים אמיתיות"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8979&blogID=241
חני יקרה, איזה שיר יפה… ואיזו שורה קשה: "עכשיו גם אני צועקת, אבל פי נפער פנימה." מזכיר את תמונת הצעקה של מונק… גם מזכיר לי קצת את אחד השירים שלי, נראה אולי בזכותך אעלה אותו תכף.
ליל מנוחה לכל הילדים בעולם!!!
כמובן ליל מנוחה גם לכל המבוגרים בעולם!!!
גבריאלה יקרה,
גם ימי מנוחה לכל הילדים ולכל המבוגרים.
אמן ואמן, חני יקרה!
"אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום"!
"יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותייך"
חני, ציפור החרדה לשלום גוזליה הרי היא דבר כביר, והשיר שלך גם הוא אינו דבר קטן כלל.
מן הצד השני קראתי היום שיר שהתפרסם בעזה, והנה שני בתים ממנו:
Every bomb that falls
Every "call for restraint"
Every blood clot etched in the sand
Calls out in vain
Calls out in pain
Calls out your name
תודה רבה, אמיר על התגובה ועל חלק השיר שציטטת.
ואני הייתי מוסיפה לו שורה: Calls out my name
כי יותר ויותר עושה רושם שבשני הצדדים אנשים רואים יותר את הדבשת של הצד השני מאשר את של עצמם.
מה שנראה לי הכי נחוץ זה דו שיח של דבשות.
חני איזה שיר כתבת! התמונה מוחשית כל כך ומייאשת, צפור הנסה להגן על קינה, גם הזעקה נבלעת פנימה
תודה רבה, חני. מצטערת שהתמונה מייאשת. הייתי מעדיפה לשמח, אבל בנסיבות שבהן היא נכתבה, כמו גם בנסיבות הנוכחיות, קשה לשמח.
חני, קראתי שוב את השיר והוא יפה ומושלם. כואב – אבל בטון מינורי, צועק – אבל בשקט, ללא קול, שהרי הצעקה נצעקת פנימה, וגם הרעש החיצוני גובר על הצעקה הפנימית, קולות המלחמה הקולקטיביים משתיקים את הצעקה הפרטית…
כתוב יפהפה. אהבתי מאוד, כמו גם את שירייך האחרים.
המון תודה גבריאלה על כל התגובות וגם על השיר שהעלית.
בתגובה הראשונה הזכרת גם לי את הציור של מונק, ציור שמיטיב לבטא את הצעקה האנושית נוכח זוועות.
פעם קראתי הגדרה למלחמה: אסון שנעשה בידי אנשים.
ובתגובה הזאת הסברת כל כך יפה את מהות הצעקה הלא נשמעת בשל רעשי המלחמה.
שיר יפה ועצוב מאוד. תודה
תודה גם לך, מירי, על התגובה הזאת.
פשוט ומדויק
שיר יפה חני , והצעקה שכיוונה פנימה
נשמעת ועוד איך
תודה ריקי,
פשטות ודיוק אלה תכונות שאני מעריכה בשירה. ואני שמחה שהצעקה נשמעת ולו באיחור.
צעקה שאינה נשמעת
היא חוויה נוראה
שיר חזק, חני
את צודקת מאוד, סמדר. זאת חווייה מאוד לא קלה. הנחמה היא שאפשר לצעוק יותר מאוחר, כמו שגם את עושה בעבודות החזקות שלך.
מעין צעקה מושהית, סובלימטיבית…
אוי, הצעקה מזכירה לי עוד שיר שלי… טוב, כבר העליתי היום שיר, אז נדחה אותו למחר… מחר בל"נ יבוא השיר על הצעקה…
מחכה לשיר, גבריאלה. 🙂
כשציפורי הברזל כובשות את השמיים, קול הגוזלים נאלם בהרעשה.
תודה על שירך, חני.
תודה לך שחר מריו. שימחת אותי מאוד 🙂
יי חני
טוב שנבראו מילים בעולם לקחת אותם מתחת לאדמה…
דגרת עליהם והם באו …
ישר ללב
שלך טובה
איזה דבר יפה כתבת, טובה:
"טוב שנבראו מילים בעולם לקחת אותם מתחת לאדמה…"
לי הן נשמעות כמו התחלה של שיר.
תודה רבה לך, טובה