שיר שנכתב במלחמת לבנון השנייה. מוקדש לכל הילדים בכל המלחמות. עכשיו הזמן לנחות ולומר אמת:   אינני אלא ציפור החרדה לשלום  גוזליה.   ראינו ציפורים כאלה בטיול האחרון שעשינו בחוף הים בשבת האחרונה לפני המלחמה.   כשנכנסנו למים מול האי שבו קיננו, הן טסו מעלינו מבוהלות,  נופפו כנפיים בכוח רב  וצעקו.   עכשיו גם אני צועקת, אבל פי נפער פנימה. ...

           הבוקר הופיעה בגינת ביתי        ציפור כחולה, זעירה.       זוכרת  איך פעם, בהצגה בגן הילדים,       חיברנו כנפיים ומקור והפכנו,       מעשה ניסים, בעצמנו       ציפורים?