שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
ביקוּר בַּבּית מביא לי בְּרָכוֹת שַׁכּוּלוֹת.
וגם הדברים שנשתכחו ממני
מגיעים עדֵי פֶּתח ונופלים נִשכחים.
והרֶטט מלמֵד אותי לַשֶּׁבת.
לַשֶּׁבת ולרטוט לַשֶׁבת ולחרוֹד.
ואחר-כך מדפיסים מילים בבוקר
ואֵין בַּזֶּה כלום. רק יריעת בד.
יריעת נייר. יריעת אנשים.
והשֶׁקט. רק השֶׁקט. לַשֶּׁבת. רק לַשֶּׁבת.
טֵיגוּ – דְּרוֹם-קוֹרֵיאָה
יפה, אמיתי ומרגש ."ביקור בבית מביא לי ברכות שכולות "- איזו שורה יפה שכולה פרדוכס. כל שיבה הביתה היא שיבה מאוחרת מה נותר חוץ מהזכרונות, מהרטטים, מהחרדות שחוזרות ונטענות שוב , שחוזרות ומזכירות את עצמן שוב, כאילו יד הזמן לא מחקה אותם ,כאילו כלום. השירים שלך מעוררים את ההרהורים ,גיל
חנה, הדרך שאת מבינה את השיר מאוד נוגעת. תודות רבות.
מאד מרגש השיר הזה – הכאב שנוסע איתנו לכל מקום, והפחד שהוא מעורר
המון תודות ענת, זה נכון.
גיל היקר, למקרא השורות חשבתי כמה חבל שהקשר כתיבתך כה פרטי בד"כ, כמו יומן אישי. יש קוראים מעבר לדף.
אף על פי כן מזדהרות שורות ארספואטיות יפות ואוניברסליות מן הצער:
'ואחר-כך מדפיסים מילים בבוקר
ואֵין בַּזֶּה כלום. רק יריעת בד.
יריעת נייר. יריעת אנשים.'
המון המון תודות אמיר.
השקט הוא המפלט מן הצער בשיר היפה הזה, איזה מפלט מצער
שבת שלום גיל באשר הנך
גיל יקר ,אולי תספר לנו מה מסתתר מאחורי הכתובות השונות :הודו, קוריאה ועוד… האם אלה הם רשמי מסע ? סתם סקרנית
חנה היקרה, אכן כל שם של עיר ומדינה מציינים את המקום שבו באמת נכתב השיר.
המון תודות ריקי על מילותייך.