פחות ממושלמת כותבת מלים
בעקבות הכרת הקונגרס האמריקאי אמש ברצח העם הארמני(ואני עדיין אקרא לו שואה)
"סבתי ניצולת השואה הארמנית עדיין בחיים, סבי ודודי נהרגו בטבח" מספר ג'ורג' אינטילאין, היסטוריון ומזכיר הקהילה הארמנית בישראל" 70 אנשים מבני משפחתי המורחבת נרצחו בה" הוא מוסיף
המונחים טבח עם או שואה שגורים על שפתיהם של הארמנים ברחבי העולם.כחמשת אלפים מבני הקהילה מתגוררים כיום בישראל, רובם ברובע הארמני בירושליים
ב24 לאפריל, יום העצמאות של מדינת ישראל, מצויין גם יום הזכרון לשואה הארמנית, השנה ציינו ברחבי העולם את יום הזכרון ה92
לפני כחצי שנה, לאחר דיונים שנמשכו כשש שנים הגיעו שרי המשפטים והפנים של מדינות האיחוד האירופי להסכמה לגבי החוקים החדשים למאבק בגזענות ופשעי שנאה , על פיהם נקראות הממשלות להטיל עונש מאסר של עד 3 שנים על מכחישי שואה
אך בישראל ממשיכים להתעלם מטבח העם או שואת הארמנים, היא אינה מוזכרת בספרי הלימוד בתיכונים ורוב אזרחי המדינה אינם יודעים דבר על שהתרחש לפני פחות ממאה שנה באימפריה השכנה, שיקולים פוליטים או דיפלומטיים יצרו מצב בו מדינת ישראל שנבנתה מאפר השואה אינה מכירה ברצח עם של עם אחר
כאשר העז יוסי שריד, אז שר החינוך, לחרוג מהמדיניות הרשמית של מדינת ישראל ולבקר ביקור הזדהות בכנסיה הארמנית בירושליים בשנת 1999הוא ננזף בכנסת וממשלת ישראל מיהרה להסתייג מדבריו ולהסיבר כי שריד אינו מייצג אותה וכי אמר את הדברים על דעת עצמו
נעמי נלבנדיאן, אחות במחלקת שיקום ממוצא ארמני נבחרה לפני ארבע שנים להדליק משואה בהר הרצל, נלבנדיאן, ביקשה להתייחס לעצמה כאל " דור שלישי לשואה ארמנית" אך חזרה בה תחת לחץ כבר של משרד החוץ, את החוברות, שהודפסו על ידי מרכז ההסברה ובהן האזכור לשואה הארמנים, גרסו
המונח שואת הארמנים מתאר שני אירועים נפרדים בהיסטוריה הארמנית
הראשון שבהם היה טבח הנתינים הארמנים באימפריה העותומנית בין השנים 1894-1896
האירוע השני המוגדר על ידי חוקרים ברחבי העולם כרצח עם, כלל טבח עצום מימדים בין השנים 1915-1918 שבוצע בארמנים על ידי ממשלת התורכים הצעירים , במהלך הטבח נהרגו בין מיליון לשני מיליון ארמנים, העדויות המתועדות, בין היתר על ידי חברי מחתרת ני"לי שסיירו ותעדו את הנעשה במקום, מצמררות ומזכירות תיאורים של העתיד להתרחש כעשרים שנה מאוחר יותר, רצח, עינויים , אונס, גופות בקברי אחים
בעקבות רצח העם כתב הסופר היהודי פרנץ ורפל את הספר " ארבעים הימים של מוסה דאג" הספר מספר על האירועים שקרו בהר משה(מוסה דאג) במהלך רצח העם והיווה חלק חשוב במאבקם של הארמנים להכרה בשואה הארמנית
בספר קטן נוסף, שהוציא הועד לרצח העם הארמני, מתוארים האירועים בפשטות מצמררת, מהתמונות המעטות ששרדו נכללות בספר ארבע בלבד, אך די בהן כדי להעביר את מימדי הזוועה , הספר הוא תעוד ממקור ראשון של המאורעות על ידי השגריר הנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית בטורקיה בשנים 1913-1916
יונתן אלשייך , דוקטורנט המתמחה ברצח עם ומשמש עוזרו של פרופסור יאיר אורון, מומחה לרצח עם, מגדיר ללא היסוס את הטבח כרצח עם " שואה היא מונח המתייחס באופן ספציפי לרצח העם שבוצע ביהודים, עם השנים משתמשים יותר יותר במונח שואה לתאור רצח עם כדי להעלות זכרון קולקטיבי מסוים. במקרה של השואה הארמנית לא מדובר במלחמת אזרחים או בהתקוממות שדוכאה אלא ברצח עם על פי כל הכללים המבדילים רצח עם מאסונות דומים- אכיפה של מדיניות בכוח מופרז על צד חסר ישע, מדובר כאן באוכלוסיה לא חמושה שלא היותה סכנה " לשאלת ההכרה של ישראל בשואה הארמנית הוא מוסיף " אין ספק שהכרה של ישראל, והעם היהודי שעבר שואה ברצח עם של עם אחר נותנת מעין אישור להגדרתו כרצח עם, לדעתי זו חובתה המוסרית של ישראל , למרות הרגישות הפוליטית להכיר בשואה הארמנית, אין ספק כי תורכיה אינה מעוניינת שמדינת ישראל תכיר בשואה הארמנית בגלל ההקשר ההיסטורי המיוחד של המדינה
ביום עיון שנערך לפני כחצי שנה באוניברסיטה הפתוחה אמר חבר הכנסת שריד כי"בנוגע לג'נוסייד הארמני, ישראל נחשפת כאחת מהגרועות במדינות, בצרפת הכחשת השואה הארמנית נחשבת היום לעבירה פלילית" שריד הוסיף ואמר " אלו המכחישים את רצח העם הארמני מכשירים את הקרקע ואת הלבבות לג'נוסייד נוסף
שריד גם הזכיר את שיחתו המצמררת והמתועדת של היטלר בשנת 1939 עם אנשי אס.אס עת הכין אותם לקראת תוכנית הפתרון הסופי" מי זוכר היום את מה שעשו לארמנים" אמר אז היטלר והתכוון כי העולם ישכח גם את מה שעמדו לעשות ליהודי אירופה
בשנת 2000 נחקק בצרפת חוק המכיר בשואת הארמנים וב2006 נחקק חוק נוסף לפיו הכחשתה של שואת הארמנים היא עבירה פלילית
נכון לשנת 2007 מכירות 21 מדינות בשואה הארמנית, בינן אוסטריה, בלגיה, קנדה, גרמניה, יוון, צרפת,איטליה, ליטא, הולנד, רוסיה, שבדיה, שוויץ, הוותיקן
אך לג'ורג' אינטליאן, דור שני לניצולים, יש עדיין אמונה עמוקה בעם היהודי ובמדינת ישראל " ב30 השנים האחרונות לא ביקרנו את מדיניות המדינה בגלל אמונתנו בציבור הישראלי ובאהדתו והבנתו לנושא הארמני, אך אין ספק שהציבור הישראלי צריך לקחת יוזמה ולפעול לשינוי הגישה לשואה הארמנית בישראל, לצערי בוגרי מערכת החינוך התיכונית והאקדמית כמעט ואינם יודעים דבר על השואה הארמנית, לא ללמד על רצח העם הארמני זו הכחשה" אך ג'ורג' נותר עדיין אופטימי " אני מאד אופטימי לגבי הציבור הישראלי ומקווה שהנושא יילמד במערכת החינוך ויזכה להכרה, לא רק בגלל העניין האנושי אלא גם בגלל התועלת החינוכית העצומה מהטמעת הנושא במערכת החינוך".
תמר, תודה על המידע. לא ידעתי על השואה של הארמנים. אני מכל הלב עם מה שכתבת.
נחמד לדעת שלא כל ישראל בורים בנושא ..ח"ח.
תמר יקרה,
שמחתי לקרוא את שכתבת ושמח על שאנחנו נמצאים באותה חזית.
יותם
הפוסט האחרון שלך הביא אותי לארכיון שלך, ואגיב על כמה מהפוסטים שלך. לפני הרבה מאד שנים קראתי את הספר של פרנץ וורפל ארבעים הימים של מוסא דאג, זה היה ספר מטלטל, שאי אפשר להניח אותו מהלב. גם מחתרת נילי אם אני לא טועה היה זה אהרונסון שתיעד בכתובים , ומורגנטו השגריר האמריקאי , ( עשיתי עבודה גדולה על נילי והגעתי גם לרצח הארמנים) העלאת פוסט כזה עם האמפטיה שלך מצביעה על הרגישות שלך היחודיות שלך, גם ההתעסקות עם חרדתו של המלך סלמון וכל החיים לפניו מדברת עליך , אני מרגישה אותך קרובה אלי, יש בך משהו שאינך מצליחה להוציא לפועל, ואין לי פתרונות, רק אמסור לך את אהבתי,