בננות - בלוגים / / ידידנו, דמות שלא מהעוה"ז – הוא השטן, ר"ל.
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

ידידנו, דמות שלא מהעוה"ז – הוא השטן, ר"ל.

היות ועלי  השיעמום מבלי שאפרסם משהו לעתים – הנה, אולי לשעמם  אחדים מכם, או על כל פנים שלא מתוך תקווה לענין מדי  אני מפרסם את הכתובים הבאים על היינה.

 

 

היינה ונושא השטן.

דמות השטן העסיקה גם את דמיונו של היינה ( שראה את עצמ ולעתים  כנראה בדמותו):

במחזור שיריו בשם "השיבה הביתה" היינה כותב את השיר הבא (מס' 37):

קָרָאתִי לַשָּׂטָן: הוּא בָּא.

הִבַּטְתִּי בּוֹ, כֻּלִּי תְּמִיהָה.

לֹא מְכֹעָר הוּא וְלֹא פִּסֵּחַ:

טַעַם בּוֹ וּבוֹ גַּם רֵיחַ.

אִישׁ בְּמֵיטָב יָמָיו – אֵינִי מַגְזִים,

אִישׁ נִימוּסִים – אָדָם מַקְסִים.

מִין דִּיפְּלוֹמָט – לָשׁוֹן זְרִיזָה:

לְאֹם וְדָת – דְּבָרָם יִשָּׂא.

חִוֵּר מְעַט, אַךְ אֵין זֶה פֶּלֶא,

סַנְסְקְרִיט לָמַד וְקָרָא בְּהֶגֶל.

אַךְ אֶת עִנְיָן הַבִּקֹרֶת בְּרָצוֹן הֶעֱבִיר

לִידֵי הֶקָטֶה[1]סָבָתוֹ, אוֹתָהּ הוֹקִיר;

שִׁבַּח אֶת הִשְׁתַּדְּלוּיוֹתַי בִּתְחוּם הַחֹק.

בְּעַצְמוֹ  – אָמַר – הִרְבָּה בְּכָךְ לְפָנִים לַעֲסֹק.

הוּא צִיֵּן כַּמָּה הוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת בִּי יָדִיד,

 וְתוֹךְ כָּךְ הוּא חָזַר וּבְרֹאשׁוֹ הֵנִיד.

וְשָׁאַל, אִם לֹא נִפְגַּשְׁנוּ כְּבָר

בַּחֲצַר הַשַּׁגְרִיר שֶׁל סְפָרַד?

וּבֶאֱמֶת, רָאִיתִי, הִנֵּה מוּלִי עָמַד

מוֹדָע מִיָּמִים, מַכָּר מְאֹד יָקָר.

 

Ich rief den Teufel, und er kam,
Und ich sah ihn mit Verwundrung an.
Er ist nicht häßlich und ist nicht lahm,
Er ist ein lieber, scharmanter Mann,
Ein Mann in seinen besten Jahren,
Verbindlich und höflich und welterfahren.
Er ist ein gescheuter Diplomat,
Und spricht recht schön über Kirch'und Staat
Blaß ist er etwas, doch ist es kein Wunder,
Sanskrit und Hegel studiert er jetzunder.
Sein Lieblingspoet ist noch immer Fouqué.
Doch will er nicht mehr mit Kritik sich befassen,
Die hat er jetzt gänzlich überlassen
Der teuren Großmutter Hekate.
Er lobte mein juristisches Streben,
Hat früher sich auch damit abgegeben.
Er sagte, meine Freundschaft sei
Ihm nicht zu teuer, und nickte dabei,
Und frug: ob wir uns früher nicht
Schon einmal gesehn beim span'schen Gesandten?
Und als ich recht besah sein Gesicht,
Fand ich in ihm einen alten Bekannten.

 

נושא השטן נפוץ בספרות:  כרכים אפשר היה לכתוב על  מופעי דמותו. סופרים ומשוררים כה רבים שילבוהו ביצירותיהם, מאז ספרות שומר ואכד, דרך המקרא שלנו (הופעותיו באיוב במקרא וב"צוואת איוב"  מאלכסנדריה), דרך מחזות המוסר, המיסתריות שהוצגו בחזיתות כנסיות נוצריות בימי הבינים אך גם ברומנים שנכתבו  בעת החדשה, כגון  "פאוסט" של   גיתה, "האחים קרמזוב" של  פיודור דוסטוייבסקי ו"דר' פאוסטוס" של תומאס מאן, להזכיר רק את המפורסמים בהם.  ומה שנוגע  לנושאנו, והוא השטן,  " ייסוריו של איוב לא באו לו בשל חטאיו או בשל שגיאות ששגה, אלא מפני שהשטן התאנה לו והאלוהים הניח לו לעשות זאת". ("איוב שבכל דור, ארץ עוץ שבכל מקום, מאת אביגדור שנאן, הארץ  online, .3.3.2011

 
 

אך הנה שיר קטן נוסף בו היינה מזכירו, אף הוא מהמחזור הנ"ל (שיר מס' 41):

 

לִבִּי נִדְכָּא: אֲנִי זוֹכֵר

אוֹתָם זְמַנִּים עָבָרוּ:

הָעוֹלָם מָלָא הָדָר  יוֹתֵר

נֹעַם, נַחַת, גָּבָרוּ.

 

אַךְ עַתָּה הַחַיִּים בַּזֶּבֶל,

הַכֹּל לוֹחֵץ, יִקָּחוֹ הַשֵּׁד,

הָאֵל כְּבָר מֵת וְהָעוֹלָם הוּא תֶּבֶל

וּמַטָּה גַּם הַשָּׂטָן כְּבָר מֵת.

 

הַכֹּל נִרְאֶה כְּתוֹעֵבָה:

רָקוּב, אָפֹר וְרֵיק וְקַר,

לוּלֵא  עוֹד קֹרֶט אַהֲבָה

מָקוֹם לִחְיוֹת בּוֹ לֹא נוֹתַר.

 

 

Das Herz ist mir bedrückt, und sehnlich
Gedenke ich der alten Zeit;
Die Welt war damals noch so wöhnlich,
Und ruhig lebten hin die Leut'.

Doch jetzt ist alles wie verschoben,
Das ist ein Drängen! eine Not!
Gestorben ist der Herrgott oben,
Und unten ist der Teufel tot.

Und alles schaut so grämlich trübe,
So krausverwirrt und morsch und kalt,
Und wäre nicht das bißchen Liebe,
So gäb es nirgends eine  Halt.

התרגומים – של הח"מ).

 

הערה:

גם כותב שורות אלה ביקש לשלוח ידו וכתב:

 

אזהרה

 

אַל נָא תִּתְגָּר בְּמָר שָׂטָן,

אוֹחֵז מֵאָז בְּעָקֵב אָדָם.

דְּמוּת שֶׁל אֹפֶל, נָבָל, שָׁפָל,

אִם תִּתְחַבֵּא, בַּסּוֹף תִּתְגַּל,

תִּתְגָּאֶה – תִּקְצֹר מַפָּח,

יְבִיכְךָ וְיַפִּילְךָ בַּפַּח.

 

בְּיָדוֹ הִנְּךָ כְּלִי מִשְׂחָק,

בִּפְנֵי עִוְעִים לְךָ יִצְחָק.

 

אַל תִּתְגָּר בּוֹ: תְּנוֹ כָּבוֹד,

הוּא אֲדוֹן מַלְכוּת מֻכְחֶשֶׁת

בְּנֵי אָדָם יִרְאוּ כְּאֵין.

 

יַחְשְּׁבוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד.

אַךְ אָנָּא – חֲשֹׁב: הָרַע מִנַּיִן?

הַמְּכַחֵשׁ בּוֹ, יִלָּכֵד בָּרֶשֶׁת.

 

עוד שיר הנוגע לשטן כתב היינה, אך נביאו – בע"ה – בפעם אחרת.

 


 

4 תגובות

  1. אבנר אריה שטראוס

    משה יקר
    חג שמח בהרבה שפות ..
    אבנר

  2. אבנר,
    תודה על הביקור הנדיר,
    דפים אלה יכילוך אפילו יותר
    משה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן