ג'ון דאן (דון): כליון

גּ'וֹן דּוֹן: כליון

אַחֵר מוֹתִי רוֹפְאַי יִתְהוּ וַדַּאי

עַל מָה מַתִּי, וְכֵן רֵעָי

נַתֵּחַ בִּי כֹּל אֵבֶר יִדְרְשׁוּ –

וּבְלִבִּי דְּמוּתֵךְ אַךְ יִפְגְּשׁוּ,

וְכֹה יֻכּוּ בְּתַדְהֵמָה,

כָּל מָהוּתָם תַּחֲרִישׁ דְּמָמָה:

דְּמוּתֵךְ תִּפְעַל, וְתַהֲרֹג אוֹתָם,

כְּמוֹ אוֹתִי, אַךְ יַחַד, אֶת כִּלָּם.

הֶשֵּׂג מוּעָט! אַךְ אִם אַתְּ אַמִּיצָה,

כּוֹבֶשֶׁת רַב בְּגִיל וְדִיצָה,

קִטְלִי רְתִיעָתֵךְ, רָפָא נוֹרָא;

שׁוֹמְרֵי בְּתוּלָיִךְ, "כָּבוֹד", "יֻקְרָה":

כְּחֵיל גוֹטִים, הַקָּם עַל עִיר

הוֹפֵךְ אוֹצָר כָּל כְּתָב בָּעִיר,

שִׂרְפִי סִפּוּר נִצְחוֹנַךְ עַל גֶּבֶר

בְּלִי יִתְרוֹן זֶה אָז שַׁלְּחִינִי קֶבֶר.

כִּי אַף אֲנִי אוּכַל לְהַעֲלוֹת

אֶת עֲנָקַי, גַּם מְכַשְּׁפוֹת,

שֶׁהֵם הַתְמָדָה, חוֹתַם שְׁבוּעָה.

לֹא אֵעָזֵר בָּם, בָּם אֵינִי נִשְׁבָּע:

הִרְגִינִי אִשָּׁה: תְּנִי לָמוּת

לְיָדֵךְ סְתָם, כְּאִישׁ פָּשׁוּט.

נַסִּי: גַּם כָּךְ עוֹד לָךְ הַיִּתְרוֹנוֹת,

עֵירוּמֵךְ יְהַוְ לְכָךְ עֵרְבוֹנוֹת.

קצת מלות הסבר, רק לזקוקים.

פרוזודיה: מארג חרוז לא קשה, אא-בב וכו'.

מס' הברות בשורה משתנה אך אחיד מבית לבית: 10-8-8-10-8-8-10-10 וכו'.

דון חי את המדע של תקופתו. המוות נגרם מחוסר איזון ליחות הגוף – שהם כידוע ארבעה, כפי שקבע הרופא היווני גלנוס בימי קדם: אלא שלהפתעת הרופאים-המנתחים הם ימצאו בגוף של דון המנותח את סיבת מותו: דיוקן הנערה בלבו. זו קונבנציה ידועה, שהאהבה הורגת, הנערה בקרירות ליבה הורגת.

דון גם מלומד לא קטן, טווה בשירו את הגוטים והוונדלים, מתולדות רומי.

אין צריך לומר שהרפואה ממות מחוסר אהבה היא האהבה, המתבטא כידוע בחיי אישות.

כך, מתברר, למות מאהבה הוא ביטוי דו-משמעי -.

THE DAMP.
by John Donne

WHEN I am dead, and doctors know not why,
And my friends' curiosity
Will have me cut up to survey each part,
When they shall find your picture in my heart,
You think a sudden damp of love
Will thorough all their senses move,
And work on them as me, and so prefer
Your murder to the name of massacre,

Poor victories ; but if you dare be brave,
And pleasure in your conquest have,
First kill th' enormous giant, your Disdain ;
And let th' enchantress Honour, next be slain ;
And like a Goth and Vandal rise,
Deface records and histories
Of your own arts and triumphs over men,
And without such advantage kill me then,

For I could muster up, as well as you,
My giants, and my witches too,
Which are vast Constancy and Secretness ;
But these I neither look for nor profess ;
Kill me as woman, let me die
As a mere man ; do you but try
Your passive valour, and you shall find then,
Naked you have odds enough of any man.

למי אני עמל? שאל יל"ג, ובאמת, מי קרא את דבריו? לא ידעות,לא קראו עברית. גם היום אין קוראים: נור הרושם כי רק חוג חברים צר קורא.
אך אולי אין קוראים ב"בננות"? זה מקום לאוטיסטים, שבבוקר מעלים כאן מיצירותים בהם הם עושים לעם רוח ובערב הם קוראים מה שהם כתבו, ולו רק מספר שורות. מי קורא ב"בננות" כמה חברים של הכותב ותו לא. תפוצה רחבה יותר אין, אני חושב.
אבל האם זה נכון רק לגבי "בננות"? האם עיתוני ספרות קוראים? אני זוכר קהלים מתאספים לפני מקרני בנקים עליהם הופיעה התשואה היומית של המניות.

משורר עליז, אתה יכול לחכות שיקראו את דבריך מעל דפי הספרות של העיתונים, או לתרגם ולפרסם דבריך מעל דפי הספרות היומיים הנתלים ( טוב שלא אתך) מעל מודעות חוצות.

אבל למה אני כותב? היום צללו אלי – לפחות אש ספרות-אמת אחד – שקרא את תרגום דון שלי היום ב"מקור ראשון, מוסף שבת". אני מניח שהקוראים כאן לא הגיעו עד כאן בקריאתם, כך שאין חשש שמישוהו מלבד האיש הנ"ל עוד ישים לב. והרי זה מה שחפצתי בעצם לומר – אנו כותבים כדי לקנות לנו חברים. אך אולי קונים רק שונאים, אדישים, מתנכרים בעליל.
שהכל יהיהו בריאים. אינני צודרק?
ואתכם הסליחה. מה יש בכלל לומר?

בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם

משה גנן

ג'ון דאן (דון): כליון

השאר תגובה ביטול תגובה