בננות - בלוגים / / מפעל תרגומי ג'ון דאן: הפתיון
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

מפעל תרגומי ג'ון דאן: הפתיון

 

הַפִּתָּיוֹן – גּ'וֹן דְּאָן

 

חֱיִי עִמִּי, הָאֲהוּבָה,

לְעֹנֶג זֶה נַכִּיר טוֹבָה:

חוֹלוֹת זָהָב – פְּלָגִים צָחִים,

חוּטֵי מֶשִׁי לְחַכּוֹת דָּגִים.

 

יוּבַל יִלְחַשׁ, יָרוּץ חָרוּץ

שְׁזוּף עֵינַיִךְ בֵּין גְּדוֹת עָרוּץ,

דָּג מְאֹהָב מוּלֵךְ יַעְצֹר

מֻקְסָם כֻּלּוֹ מִזִּיוֵךְ-אוֹר.

 

תִּרְצִי לִשְׂחוֹת בְּמֵי-זַךְ חַי,

כָּל דָּג מִתְּהוֹם יַעַל וַדַּאי

בְּאַהֲבָה יַקִּיף רַגְלֵךְ

יָשִׂישׁ לוֹכְדֵךְ – יוֹתֵר מִמֵּךְ.

 

אִם תֵּבוֹשִׁי לְהַעֲרִים

מוּל הַמְּאוֹרוֹת – תְּסַנְוְרִים.

וְאִם לִי לָרְאוֹתֵךְ מֻתָּר,

אַתְּ לִי – וְהָאוֹר מְיֻתָּר.

 

מְטִיל חַכָּה אַחֵר יִקְפָא,

יִפְצַע רַגְלוֹ בְּסוּף, צִדְפָּה:

דָּג עָלוּב לָפֹת זָמַם,

לָכַד בְּרֶשֶׁת, בְּחַח פִּיו שָׂם:

 

יַד זֵידוֹנָה דָּג מִסְתַּתֵּר

מִסְּבַךְ סוּף שֶׁל רִיר מְשַׁחְרֵר:

זְבוּב גּוֹן מֶשִׁי, גּוֹן רַב כֶּשֶׁף

מוֹשְׁכִים עֵין דָּג מִסְכֵּן לָרֶשֶׁת.

 

אַךְ אַתְּ לַכַּחַש לֹא זְקוּקָה:

הַפִּתָּיוֹן אַתְּ – לְחַכָּה:

וְדָג שֶׁבָּךְ לֹא יִלָּכֵד –

חָכַם פִּי אֶלֶף בֶּאֱמֶת.

קצת דברי הסבר:
דאן, משורר "מטאפיזי", כלומר  שעיקר שיריו מבוססים על קישורי רעיונות, כאן רותם  דימוי אהבה לדיג דוקא. האישה  עיקרה פתיון. הגבר הוא דג הנתפס בפתיון. אם הוא איננו נתפס, סימן שהוא חכם. גבר שלא נתפס בפתיון האישה חכם ( פועל, עבר, גוף שלישי) מהמשורר שכן נתפס.
למה הוא נתפס? כי האישה  קוסמת ומכשפת ביופיה. אולי גם  צניעותה איננה אלא חלק מדרכי הפתיון,  כי היא משמשת אותה להפנות את תשומת לב הגבר – בשיר גם את תשומת לב השמש והירח והמאורות אל יופי זה, הבולט במיוחד על שפת הנחל, בשחותה  ערומה. אז יופיה מסנוור אפילו את השמש והסהר, (המאורות), וכך מחשיך העולם והיא יכולה ליהנות מהנוף והטבע, שאין מערומיה נראים.
("להערים"- להתפשט ערומה…"  ראה אבן שושן).

 

THE BAIT.
by John Donne

COME live with me, and be my love,
And we will some new pleasures prove
Of golden sands, and crystal brooks,
With silken lines and silver hooks.

There will the river whisp'ring run
Warm'd by thy eyes, more than the sun ;
And there th' enamour'd fish will stay,
Begging themselves they may betray.

When thou wilt swim in that live bath,
Each fish, which every channel hath,
Will amorously to thee swim,
Gladder to catch thee, than thou him.

If thou, to be so seen, be'st loth,
By sun or moon, thou dark'nest both,
And if myself have leave to see,
I need not their light, having thee.

Let others freeze with angling reeds,
And cut their legs with shells and weeds,
Or treacherously poor fish beset,
With strangling snare, or windowy net.

Let coarse bold hands from slimy nest
The bedded fish in banks out-wrest ;
Or curious traitors, sleeve-silk flies,
Bewitch poor fishes' wand'ring eyes.

For thee, thou need'st no such deceit,
For thou thyself art thine own bait :
That fish, that is not catch'd thereby,
Alas ! is wiser far than I.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן