עַרְבֵי שִׁירִים לְדִרְאוֹן
בַּקָּהָל יָשַׁבְתִּי, קוֹרֵא מִסִּפְרִי,
בַּשּׁוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת, בְּטוֹן שָׁקֵט, אֲפוּף רוּחַ:
קָרָאתִי דִּבְרֵי שִׁיר מְלֵאֵי מֶתַח פְּנִימִי מוּעָם, שִׁיר אַחַר שִׁיר,
וְכָל שִׁיר שׁוֹנֶה, כָּךְ נִכָּר בְּקוֹלִי. כָּל שִׁיר כְּאִלּוּ נִכְתַּב
מִתּוֹךְ פֶּרֶץ מֵעֲיָן אַחֵר, מָקוֹם אַחֵר. שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת, אֵין קֵצֶה,
כְּאֵלּוּ הֻעֲתְקוּ יָשָׁר מֵהַלֵּב, בְּלֹא מְחִצָּה, חִשּׁוּב. מֵעֵין דִּבְרֵי הָרוּחַ בְּלֹא חִשּׁוּב הַתּוֹצָאוֹת.
גְּבֶרֶת יָשְׁבָה בְּסָמוּךְ,כִּהֲתָה בְּיָדִי: כָּבְדוּ עָלֶיהָ דְּבָרַי,
הִתְרְתָה בִּי, שֶׁמָּא אֲנִי מְשֻׁגָּע,
וְלֹא הָיָה הַסִּפֵּק בְּיָדִי לַעֲנוֹתָהּ, כִּי הֲרֵי בַּמִּקְרָא
גַּם בַּמִּקְרָא הַמְּשֻׁגָּע הוּא אִישׁ הָרוּחַ, וְגַם בְּיָוָן – vates קָרְאוּ לַמְּשׁוֹרֵר
הַשּׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, בְּמָר לוֹ, בְּשִׁיר, כּוֹרֶה דְּבָרָיו
מִתּוֹךְ קִיר בַּמִּכְרֶה, מִתּוֹךְ הַשְׁרָאָה.
מָה אֶעֱנֶה לָהּ, מַפְרִיעָה, מוֹצִיאָתְנִיִ מֵהָרִכּוּז, מִבִּטְחוֹנִי הַפְּנִימִי, בּוֹ הַכֹּל כְּשׁוּרָה, בּוֹ אֲנִי מִתְקַבֵּל.
הַקֶּשֶׁר הַטּוֹב בֵּינִי לְבֵינִי נִתֵּק. דְּבָרָי הֵם כָּאֵלֶה שֶׁטֶּרֶם שָׁמְעָה כְּמוֹתָם: בְּאָזְנֶיהָ טֶרֶם הָשְׁמְעוּ.
עֶצֶם הַשֶּׁטֶף הַשָּׁקֵט, מֵעֵין שִׂיחַ הַלֵּב, מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִדַּעְתָּהּ. חֲשׁוּדִים עָלֶיהָ בְּוַדַּאי .
כָּל קְרָבֵיהּ מֶרֶד. תָּמַהְתִּי אִם לְהַפְסִיק לִקְרֹא,
מָה עוֹד שֶׁגַּם קְרָבַי – הֲמֻלָּה. עָלַי לְהַחְלִיט.
הֵן רַק עַתָּה בָּאתִי מִבַּיִת שֶׁעַזָבְתִּיו מְהוּמָה:
שְׁנֵי בַּעֲלֵי מְלָאכָה – הָאֶחָד הֻזְמַן בִּידֵי שְׁכֵנָה שֶׁבִּקְּשָׁה לַעֲזֹר
– אֶת הָאַחֵר בְּעַצְמִי הִזְמַנְתִּי, וְעַתָּה נִפְגְּשׁוּ, מַצִּיעִים עֶזְרָתָם: מִשְׁתַּבְּחִים בְּפָנַי,
אֵיזֶה מֵהֵם טוֹב יוֹתֵר. גֵּרַשְׁתִּים – לֹא לִי לְהַעֲדִיף וּלְהַכְרִיעַ.
אַךְ עַתָּה כִּבְיָכֹל הַמְּלָאכָה לֹא גְּמוּרָה, וַעֲדַיִן מִתְלַבֵּט.
אִשְׁתִּי תָּשׁוּב הַבַּיְתָה – שׁוּם דָּבָר לֹא גָּמוּר, עָלַי עוֹד לְבַשֵּׁל, לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת,
וְכָאן עוֹלָם כְּמֶרְקָחָה. אוּלַי מִישֶׁהוּ יְקוּם, יְפַיֵּס אֶת הַגְּבֶרֶת
הַנִּלְהֶבֶת לְהוֹקִיעֵנִי. לְהוֹקִיעַ שִׁירַי.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם לְהִתְוַכֵּחַ, לְהָשִׁיב לָהּ אַפַּיִם, אִם לִשְׁתֹּק תַּחַת הַסֵּבֶל?
– מֵהַקָּהָל – אַט אַט עוֹזְבִים רַבִּים, קָמִים, שַׁלְוָתָם מוּפֶרֶת,
לֹא לְהִלָּחֵם בָּאוּ כִּי אִם לִרְגֹעַ בָּרוּחַ, לִמְצֹא בָּהּ מִקְלָט.
הֵם בָּאוּ לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ עַצְמָם,
אַךְ עַתָּה עוֹרְרוּם לְנִבְכֵי עוֹלָם, כְּאִלּוּ מָחֲצוּ קִירוֹת סְבִיבָם שֶׁנִּבְנוּ לְהֲגַנָּה,
וַאֲנִי אָנָּא אֲנִי בָּא מִתַּרְעוֹמוֹת הָעוֹלָם עָלֵי.
………………………….
הודעות מוקדמות
עומדים לצאת לאור – בהוצאת "עיתון 77" – שני ספרים:
100 שירים מאת כריסטיאן מורגנשטרן – בתרגומי
ספר הזיכרון לעזה צבי ז"ל – בעריכתי.
הספר כולל זכרונות, ריאיונות , מסה על מסותיה, וחומר ביבליוגראפי רב ומעודכן.
הזמנות מוקדמות ייתכנו. מחיר הספרים – ביד הקורא וכנדבת לבו.
בברכות רכות ורבות משה גנן
בהצלחה לפירסומים
אהבתי את השיר שהבאת
המתאר את המתח בין המשורר לקהל קראיו
את הניגוד בין העולמות
שלך השיר?
לחנה,
אכן, שלי הוא.
נולד מתוך Parthenogenesis – (תרגום עברי: מולד בתולה): כוונתי – שיר שנולד מתוך חלום – הנה אתה קם בבוקר ומראה-חלום לפניך, מתנת שיר .
יותר מזה שלך לא יוכל להיות.
תודות לך על כי את מלוותי הנאמנה.